שו"ע או"ח סי' קיז סעיף ה: "עניבה מותר דלאו קשר הוא. הג"ה ואפילו אם עשה קשר למטה נוהגין בו היתר (אגור)". ע"כ. עיין בהמגן אברהם, ט"ז, משנה ברורה, ערוך השולחן כו' שכולם מפרשים דברי הרמ"א שמתיר בקשר אחד למטה היינו דוקא כשעשוי להתיר באותו היום ומשום דעניבה ע"ג קשר לא נקרא מעשה אומן, אבל אם עשוי להתקיים אסור משום הקשר.

אבל רבינו הזקן יש לו שיטה אחרת בענין זה. עיין דבריו בסעיף ג': "בד"א בב' קשרים זה על זה, אבל קשר א' ועניבה על גביו אין להסתפק בו כלל בקשר מעשה אומן ומותר לקשרו ולהתירו בכל ענין אם אינו עומד להתקיים כלל, ואם אינו אלא קשר אחד בלבד בלא עניבה ע"ג אינו נקרא קשר כלל ומותר לקשרו ולהתירו אפילו אם עומד להתקיים לעולם, וכל זה בקושר ב' דברים ביחד אבל אם עשה קשר בראש א' של חבל או חוט או משיחה דינו כב' קשרים זה על זה לכל דבר", ע"כ.

כלומר דדעת רבינו שקשר אחד לא נקרא קשר כלל ומותר בכל אופן. וצריך להבין המקור לדברי רבינו. וגם צריך להבין, שלפי דבריו שקשר אחד מותר בכל אופן א"כ מדוע עניבה ע"ג קשר אינו מותר כשהוא עומד להתקיים.

והנראה לומר שהמקור לזה שהתיר רבינו קשר אחד בכל אופן היינו דברי הר"צ המובאים בהמרדכי הלכות ציצית סי' תתקמ, עיין כל זה בב"י כאן ד"ה ובעניבה. וסובר רבינו שפשטות דברי הב"י והשו"ע והרמ"א מוכיחין כדבריו של הר"צ, שהא דכתב האגור (עיין דרכי משה) שהעולם נוהגין היתר בעניבה ע"ג קשר, היינו אפילו אם עשוי להתקיים. דהנה הטור כותב "קושרין דלי לבור ולא חיישינן שיבטלנו שם", והיינו דוקא בחבל של גרדי אבל לא בחבל דעלמין "דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא שהרי קשור ותלוי שם תמיד" (לשון הבית יוסף). ועל זה כותב הטור "ועניבה מותר". ז.א. גם בחבל שהוא לזמן מרובה. ועל דברי טור מביא הבית יוסף דברי המרדכי שכתב שלא יעשה קשר למטה מהעניבה (ושלא כדברי הר"ץ המובאים בדברי המרדכי הלכות ציצית). ועל זה בא הדרכי משה ומביא דברי האגור שהעולם נוהגין לעשות עניבה ע"ג קשר. ודברי הדרכי משה באים בהמשך להא דמותר לעשות עניבה אפילו לזמן מרובה. וכן דברי השו"ע בסעיף ה' וכן הרמ"א שם שמתיר עניבה ע"ג קשר באים בהמשך לדברי השו"ע סעיף ד' שכותב שחבל דעלמא אסור (לעשות קשר) דמבטל ליה התם, ועל זה בא המחבר והרמ"א בסעיף ה' לומר דבעניבה, ובקשר ע"ג עניבה (לדברי הרמ"א), מותר אפילו אי מבטל ליה התם.

וא"כ מוכח דכשהרמ"א התיר עניבה ע"ג קשר, התיר אפילו אם הקשר עשויה להתקיים. ולכאורה ההיתר הזה נבנית על היסוד שקשר אחד לבד מותר בכל אופן שלא נקרא קשר וכדברי הר"ת בהמרדכי. דהנה הרמ"א כותב שנהגו לעשות עניבה ע"ג קשר. והמ"א ס"ק ט"ו מביא מהש"ג דעניבה ע"ג קשר לא נקרא מעשה אומן וע"כ מותר לעשותו אם אינו עשוי להתקיים. והוא הוא בשו"ע רבינו והמ"ב. ולכאורה מנין שעניבה ע"ג קשר לא נקרא מעשה אומן?

והנראה לומר שרבינו בא לבאר זה. דרבינו מבאר שמנהג זה מיוסד על השיטה שסובר שקשר אחד לא נקרא קשר כלל, וע"כ עניבה ע"ג קשר לא נקרא מעשה אומן כלל.

ומה שלא התיר רבינו בעניבה ע"ג קשר אם עשויה להתקיים אע"פ שהתיר בקשר אחד אפילו אם עשויה להתקיים, נראה לומר שכיון שהמ"א והט"ז אסרו בהדיא עניבה ע"ג קשר ע"כ לא רצה רבינו להקל בזה, משא"כ בקשר אחד לבד שעל זה לא דיברו המ"א והט"ז כלום, בזה הקיל רבינו אפילו אם היא עשויה להתקיים, כיון שפשטות דברי המחבר והרמ"א מוכיחין שאפילו בעניבה ע"ג קשר מותר אף אם עשוי' להתקיים.