בשו"ע אדמוה"ז סימן תקצב סעי' ב כתב דבדין השוכח לומר "המלך המשפט" ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", וכבר שהה כדי ליתן שלום תלמיד לרבו, ישנן ב' דעות. הדיעה הא', שאין צריך לחזור מאחר שכבר אמר לשון מלכות. והדיעה הב', שצריך לחזור ולהתפלל מאחר שאמר "צדקה" ג"כ, ואין ענין של צדקה בימים הללו, עיי"ש.

ואולי יש לומר ששני הדיעות מיוסדים על מה שכתב אדמוה"ז בסעי' א' שם, שהטעם ע"ז שבעשי"ת צריכים לומר "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" הוא - "לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם". דהנה לכאורה יש לבאר תיבות אלו בשני אופנים: א) שהעיקר הוא המלכות, והענין שמראה המלכות מתבטא בזה ששופט את העולם. ב') שהעיקר הוא המשפט, והמשפט נעשה ע"י שמראה מלכותו.

וי"ל בדא"פ שלהדיעה הא' בסעי' ב' שבנידון הנ"ל א"צ לחזור כיון שאמר בין כך לשון מלכות, משום שלמדו כהאופן הא' הנ"ל - שהעיקר הוא המלכות, ולכן אינו מתחשב אפי' עם זה שאמר מלך אוהב צדקה ומשפט, כי הוא מתחשב רק עם המלכות שבזה. משא"כ לפי הדיעה הב' י"ל שהיסוד לשיטתו הוא האופן הב' הנ"ל - שהעיקר הוא המשפט, והמשפט נעשה ע"י הדגשת ענין המלכות, לכן סברי שכל זמן שאומר יותר מענין המשפט הרי זה טעות שהרי אז (כשהוא אומר "מלך אוהב צדקה ומשפט") הוא אומר ברכה ששייכת לזמן אחר. (ואעפ"י שאינו מוכרח, הנה אואפ"ל שזהו ביאור ב' הדעות, ועפי"ז נמצא שב' הדיעות שבסעיף ב' מיוסדים על מה שכתב בסעי' א' "לפי שבימים הללו וכו'" כנ"ל).