Haoros.com, haoros ubiurim oholei torah
Shiurim

ש"פ וישב - שבת חנוכה - תש"ס

להורדת הקובץ

אגרות קודש

אמירת קדיש דרבנן לאחרי איזהו מקומן

הרב ברוך אבערלאנדער

שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע, בודאפשט, הונגריה

ב'אגרות קודש' חלק י' אגרת ג'רס (ונדפס ג"כ בהוספות לתהלים אהל יוסף יצחק בסופו) כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע "אודות הקדישים שלאחר תתקבל: כשאין חיובים בביהכ"נ" שלדעת הרבי צריכים לומר הקדישים. כ"ה ע"פ קבלה ומתאים גם ע"פ נגלה. עיי"ש.

ובסעיף ו מוסיף הרבי: "אין להקשות ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר [כצ"ל] [אג"ק שלו ח"ג אגרת תשלט] שכותב להזהר באמירת קדיש דרבנן שלאחרי ברייתא דר' ישמעאל, דלכאורה למה אינו מזהיר על הקדישים שלאחרי שיר של יום וכו' - די"ל בפשיטות שאמירת הקדיש הנ"ל בטלוהו באותו ביהכ"נ אשר אליהם נכתב המכתב, וככתוב שם, ולא בטלו הקדישים הנ"ל".

ויש להוסיף ביאור בזה:

מקורו הראשון של קדיש דרבנן, מציין אדמו"ר מוהריי"צ שם: "ע"פ מאמר הגמרא (סוטה מט, א) עלמא אמאי קאי אקדושא דסדרא ואיש"ר דאגדתא, דאיש"ר דאגדתא הוא קדיש דרבנן שאחרי מאמרי אגדתא". וראה 'יסודות התפילה' של הרב אליעזר לוי עמ' 175. אבל לפי משו"ע אדה"ז סי' נה ס"ד יוצא שה"קדיש שאומרים אחר הלימוד" - "אינו אלא מנהג... ולא מתקנת חכמים".

ובמגן אברהם סי' נד סק"ג דן בשאלה האם אחרי כל לימוד תושבע"פ אומרים קדיש. אדה"ז בשו"ע שם ס"ד פוסק: "ומנהג כל ישראל שאין מקדישין בקדיש לעולם אלא בסיום הפסוק או אגדה שהיא דרשת הפסוק, אבל לא בסיום התורה שבע"פ שאינה דרשת הפסוק. ולכן נוהגין לומר אחר פרקי אבות אגדת רבי חנניא בן עקשיא אומר כו'... וא"כ גם כשלומדין משניות י"ל איזה אגדה בסיומן כדי לומר קדיש לאחריה".

אלא שלפי זה מתעוררת השאלה, איך אומרים קדיש אחרי ברייתא דשלש עשרה מדות, והרי אינו דרשת פסוקים? ואכן המג"א סי' נא סק"ג הביא מהכנסת הגדולה ש"כתב יש נוהגין לומר קדיש קודם ברוך שאמר [כלומר: קדיש יתום לאחרי 'מזמור שיר חנוכת'], ויש נוהגין לאומרו קודם הודו [כלומר: קדיש דרבנן לאחרי הברייתא]". וראה נטעי גבריאל על הל' אבילות ח"ב פמ"ד ס"ה-ו ובפמ"ו ס"א והערה א מנהגים השונים בזה.

אדה"ז סי' נד שם אחרי שפוסק את הנ"ל מוסיף (בסוגריים) מה שיוצא מן הכלל: "אבל אחר איזהו די בסיום תפלת יהי רצון". ולא פירש אדה"ז למה אחר איזהו אומרים קדיש גם בלי "אגדה שהיא דרשת הפסוק".

ובחוברת דוגמה של המהדורה החדשה של השו"ע ציינו העורכים באות לח שבתוך הסוגריים ל"סדר היום" [והיה כדאי באם היו מוסיפים מ"מ בדיוק: סוף סדר העבודה], חיפשתי שם ואין הוא מדבר כלל על הקדיש דרבנן, אלא רק אומר שכאן אומרים יהי רצון. ובעוד שציון זה מטעה, הרי הציון שבהמשך "וראה פסקי הסידור" אינו אלא טעות, שהרי בפסקי בסידור של רא"ח נאה אות סה לא מדובר ע"ז כלל.

הציון היחיד הנוגע לכאן הוא האחרון: שער הכולל פ"ג סכ"ז. הוא מבאר: "ובסדור פסק לומר קדיש דרבנן אחר ברייתא דר' ישמעאל משום שבמקובלים (פע"ח ומשנת חסידים)... פסקו לומר קדיש דרבנן משום שזהו ענין ד' חלקי התפלה המיוסדים מקדמונים". ומוסיף: "אבל א"א לומר שתקנו היהי רצון בשביל הקדיש דא"כ הי' לקבוע אגדת חז"ל על פסוק". ועצ"ע דהרי פשטות לשון אדה"ז בשו"ע משמע דה'היתר' להגיד קדיש דרבנן הוא משום ד"די בסיום תפלת יהי רצון", וצ"ב.

וע"פ כל הנ"ל מובן במה שבא אדמו"ר מוהריי"צ להעיר להם דוקא על אמירת הקדיש דרבנן, כיון שאצלם הונהג על ביטול אמירת הקדיש כיון שחשבו שכך ההלכה, וע"ז כותב להם אדמו"ר מוהריי"צ מיד בתחילת המכתב: "שלפי קבלת האריז"ל... הנה אמירת קדיש דרבנן הוא אחרי משנת איזהו וברייתא דרבי ישמעאל קודם הודו".

וקצ"ע מה שכותב בסוף האגרת: "מכל האמור בקצרה מובן גודל מעלת קדיש דרבנן שקודם התפלה. ואין אני יודע מאיזה טעם בטלוהו אצלם, דאצלם אין אומרים קדיש דרבנן קודם התפלה. ומצוה וחובה להקים את דבר אמירת הקדיש דרבנן קודם התפלה כנהוג בכל ישראל", שהרי לפי הנ"ל לכאו' יש מקור ברור בהלכה לאלו שאינם הולכים אחרי הוראת המקובלים.

ומנהג הונגריה בזה תמוה ביותר, שלפי מנהגם: "אין אומרים קדיש דרבנן... לא אחר 'איזהו מקומן', ולא אחר 'במה מדליקין' ו'אין כאלקינו'" (מתוך: "מנהגי בית הכנסת ושאר מנהגים של קהל עדת יראים בודאפעסט יצא לאור בשנת תרצ"ז...", הנדפס בסוף: חודש בחדשו, לוח תש"ס, עם מנהגי ביהכ"נ כמנהג ארץ הגר" עמ' עא), ולכאורה תינח הקדיש שלאחרי איזהו מקומן י"ל שכיון שאין בו "אגדה" א"א לאומרו אבל לאחרי במה מדליקין ואין כאלקינו (כלומר: לאחרי הברייתא דת"ח מרבים שלום בעולם) למה אין קדיש דרבנן, והרי כבר בגמרא מוזכר איש"ר דאגדתא, וראה גם רמב"ם סוף סדר אהבה, סדר תפלות נוסח הקדיש, ועוד. וצ"ע. שוב ראיתי בלוח הנ"ל עמ' כד בהערה ב ש"יש מקומות שבתקופות המאוחרות הנהיגו לומר קדיש דרבנן", וזה מתאים לפי הנ"ל.


תוכן הענינים
גאולה ומשיח   
- משיחה במלך המשיח   
- נצחיות מצוות התורה לעתיד לבוא [גליון]   
- בשר בחלב לעתיד לבוא [גליון]   
רשימות   
- ר"ה שחל להיות בשבת - לענין תק"ש   
- אופן הנס דמכת דם [גליון]   
לקוטי שיחות   
- מקום גניזת הארון ע"י שלמה   
- טעם למנהגינו שלא לגנוב אפיקומן בליל הסדר   
- נס חנוכה - כליון ואי כליון   
- הסדר בג' תפלות שביום [גליון]   
שיחות   
- בקשת ברכה לעבודת ה' [גליון]   
אגרות קודש   
- אמירת קדיש דרבנן לאחרי איזהו מקומן   
- תמונות צדיקים על בולי דואר   
- בונה עולמות ומחריבן [גליון]   
נגלה   
- דינא דבר מצרא בלוקח עני   
- בענין אי נשבעין שבועת היסת בחזקת קרקעות   
- מיגו במקום חזקה   
- שי' הראב"ד בטעם ד"כי היכי דלא ליטרדן"   
- דין "יורד" ודין "נהנה" [גליון]   
- "רק אין יראת אלקים במקום הזה" [גליון]   
חסידות   
- מעשה יהודה ותמר   
- מציאות העולם לגבי האוא"ס   
- פנימיות ומקור הדיבור הוא מהבל הלב   
- היחס המתאים לתאוות והרהורים רעים [גליון]   
רמב"ם   
- הערות ברמב"ם ריש הל' חנוכה   
- יציאה מארץ ישראל לסחורה    
הלכה ומנהג   
- בגדר איסור עשיית אהל בשבת   
- הערה בשו"ע אדה"ז - בדין נשים בברכת התורה   
- השמח ונהנה בראייתו   
- נוסח ברכת הדלקת נר חנוכה   
- קידוש בליל ש"ק בין שעה שש לשבע   
- בדין המתפלל בדרך [השמטה]   
- נתינת צדקה בביה"ח [גליון]   
- נתינת צדקה בביה"ח [גליון]   
פשוטו של מקרא   
- הערות קצרות לפירש"י על התורה בספר בראשית   
- "הנה נא הואלתי"   
שונות   
- מצות ציצית אף לצדיקים   
- בגדר "לא תעמוד על דם רעך"   
- מיחידות של שז"ר אצל הרבי   
- ביאור במדרש פליאה - "הדודאים נתנו ריח" וכו'   

דף הבית גליון נוכחי ארכיון
אודותינו תגובות שליחת הערה