Haoros.com, haoros ubiurim oholei torah
Shiurim

חג הסוכות - תשס"ד

להורדת הקובץ

הלכה ומנהג

בטעם האיסור דאין מקדשין וכונסין אשה בשבת

הרב אברהם הרץ

ר"מ בישיבה

בשו"ע או"ח סי' שלט איתא: "אין דנין ולא מקדשין (בשבת) ולא חולצין ולא מיבמין ואין כונסין".

והטעם דאסור לקדש אשה הוא מפני גזירה שמא יכתוב, והוא בגמ' ביצה (לז, א) וכפירש"י (שם) ד"ה שמא יכתוב - פסק דין לדינין, ושטר אירוסין לקידושין וכו', וכן פסק הרמב"ם פכ"ג מהל' שבת הי"ד.

והטעם דאין כונסין לחופה בשבת, מבואר בפוסקים (ראה בשו"ע אדה"ז סי' ס"ד סעי' ה', והוא מירושלמי ריש כתובות פ"א) דכיון דקונה אותה בחופה ליורשה ולמציאתה ולמעשה ידי' הוי כמקח וממכר שאסור לעשות קנין בשבת.

והנה בפרי מגדים שם סק"ד כתב, דבקידושין לא שייך לאסור משום הטעם דקנין, שהרי עדיין מציאתה ומעשה ידי' שלה. וכן הביא במשנה ברורה שם ס"ק טו, "ולא מקדשין גם זה מחמת גזירה שמא יכתוב אבל לא מטעם דהוא כקונה קנין בשבת דהא בקידושין לבד בלא חופה לא קנאה עדיין ליורשה ולמציאתה ולמעשה ידי' וכו'" (ועד"ז כתב בכתבי ר' אייזיק קידושין סי' א).

וצריך ביאור, דנהי דאין בקידושין קנין ממוני, מ"מ במשנה ריש קידושין כתב האשה נקנית, וכן בגמ' שם מבואר דקידושין חשיב קנין, וראה ברא"ה שם בביאור פירש"י האשה נקנית לבעלה, דבא לבאר דקנין אישות הוי קנין, ומבואר בארוכה במפרשים גדר הקנין בקידושין.

וא"כ לכאורה זה נכלל נמי באיסור מקח וממכר בשבת.

וכן משמע בירושלמי יומא פ"ח, הובא בתוס' ביצה (לו, ב) ד"ה והא מצוה "ומהאי טעמא דאין מקדשין לפי שנראה כקונה קנין"וראה בים של שלמה שם פ"ה ה"ז.

והנה בשו"ע אדה"ז סי' שלט (שם) יש לבאר לכאורה באופן אחר, דבסעי' ד' פסק "אין מקדשין את האשה ולא חולצין ולא מגרשין גזירה שמא יכתוב וכו'", ובסעי' ה' כתב "וכן אין מייבמין ולא כונסין אשה לחופה אפילו קידשה מבע"י, מפני שעל ידי כך קונה אותה ליורשה ואסור לקנות קנין בשבת מפני שהוא בכלל גזירת מקח וממכר שגזרו משום שמא יכתוב כמ"ש בסי' שו.

ולפי"ז יש לבאר בפשטות, דהטעם דלא כתב האיסור בקידושין משום מקח וממכר הוא, שהרי מקח וממכר גופא אסור רק משום שמא יכתוב, וא"כ בקידושין גופא ישנה הגזירה דשמא יכתוב שטר אירוסין ולא צריך לאסרו מחמת קנין בשבת, משא"כ נישואין דאין שם החשש דשמא יכתוב, הנה יש לאסרו רק משום דהוי בכלל גזירת מקח וממכר.

וא"כ הטעם דאיתא בקידושין הוא טעם פשוט יותר וחזק יותר מהטעם של איסור מקח וממכר שהוא גופא אסור משום הגזירה דשמא יכתוב.

ולפי"ז אין לדייק דקידושין לא הוי קנין, אלא דשפיר הוי קנין, ומ"מ נקט איסורו משום שמא יכתוב דעדיף כנ"ל.

ומצינו דין דממנו משמע שהגזירה דשמא יכתוב עדיפה מגזירת מקח וממכר, והוא בשו"ע אדה"ז סי' שו סעי' י"א "אסור לשכור חזן להתפלל בשבת או יו"ט אע"פ ששכרוהו מבע"י שאסור לו ליטול שכר שבת או יו"ט, והוא הדין לשכר התוקע בראש השנה, ויש מתירין מפני שבמקום מצוה לא גזרו על שכר שבת שאין איסורו אלא משום גזירת שכירות בשבת שהיא עצמה אינה אסור אלא משום גזירה שמא יכתוב וכו'".

ומבואר להדיא, דאילו הי' אסור רק משום הגזירה שמא יכתוב הי' אכן אסור אלא דאיסורו לא חמיר כ"כ, כיון דאסור רק משום מקח וממכר שאסור משום שמא יכתוב.

והנה בשו"ע אדה"ז סי' רסא סעי' ב' פסק דמותר לערב עירובי חצרות בין השמשות, אבל לא עירובי תחומין אפילו לדבר מצוה וצורך גדול והפסד מרובה [ואע"פ שלצורך מצוה התירו שבותים בביה"ש], לפי שע"י העירוב קונה שם שביתה, והרי זה כקונה קנין בידים בשבת, ולא התירו לקניית קנין אפילו בבין השמשות ולצורך מצוה והפסד מרובה (ששבות זה לקנות קנין הוא חמור משאר כל השבותים - שאיסורו מפורש בדברי קבלה בנחמי' סי' י"ג) וכו' (בסוגריים שם),

והנה לכאורה יש לדון האם השבות דגזירה שמא יכתוב נמי אסור בבין השמשות. דאם איסור דמקח וממכר שאסור משום שמא יכתוב, הוי שבות חמור לאסור בביה"ש, א"כ השורש של האיסור מקח וממכר שמא יכתוב ודאי הוי שבות חמור.

ולפי"ז אין לקדש אשה בביה"ש, וכל האיסורים שאסור משום שמא יכתוב אסור נמי בבין השמשות,

או שיש לומר דבאיסור מקח וממכר מבואר טעם אחר "ממצוא חפצך", וראה בזה בשו"ע אדה"ז סי' שא בקו"א סק"ב, א"כ יש לומר דרק שבות דקנין חמור ואסור ומשא"כ השבות דשמא יכתוב, דמה לשאר שבותים שמותר.

והנה בבית שמואל אבן העזר סי' סד סק"ו פסק "וכן בין השמשות מותר (להכניסה לחופה) דכל שבות לא גזרו בין השמשות במקום מצוה".

אבל לכאורה בשו"ע אדה"ז סי' רסא (שם) מבואר דשבות דקנין חמיר ואסור בבין השמשות, ולפי"ז יש לאסור החופה בבין השמשות.

וגם לפי מה שכתבנו דקידושין נמי חשיב קנין יהא אסור לקדשה בבין השמשות.


תוכן הענינים
גאולה ומשיח   
- ענני הכבוד לעתיד לבוא   
לקוטי שיחות   
- בעל שמחל על קינויו - לאחר סתירה   
- "כל מי שאינו בוכה בעשי"ת אין נשמתו שלימה"    
- "ויתן לו את עכסה בתו לאשה"   
- בין אדם למקום או בין אדם לחבירו   
- עתיד שמכריע את ההוה   
- בענין שינה בסוכה [גליון]   
- בענין שינה בסוכה [גליון]   
אגרות קודש   
- הגרלה משום אסמכתא   
- תנאים מן התורה בתפלה שאינה מצוה   
- "שיטת ליובאוויטש: מיטנעמען יענעם מיט זיך" [גליון]   
נגלה   
- גדר עדות בקידושין   
- קנין ואיסור בקידושין   
- פלוגתת הראשונים בדין תלוהו וקני   
- לשון "ומקנה" במיתת הבעל   
- קנין חליפין   
- שייכות כסף לקנין אשה [גליון]   
חסידות   
- מלך בשדה   
- "בקשות שבאמצע פסוקי דזמרה"   
רמב"ם   
- קטורת יום הכיפורים בבית שני - סביב חידושו של כ"ק אדמו"ר -   
- בענין וידוי ברבים   
- בדין וידוי בעבירות שבין אדם לחבירו [גליון]   
הלכה ומנהג   
- בטעם האיסור דאין מקדשין וכונסין אשה בשבת   
- גדר השמחה דר"ה- בענין אי אמירת הלל בר"ה והמסתעף -   
- אין שבת מכין ליום טוב   
- כניסה ל"טעמפעל" רפורמי [גליון]   
- כניסה ל"טעמפעל" רפורמי [גליון]   
- בעל שקיבל שבת לפני אשתו [גליון]   
פשוטו של מקרא   
- בפרש"י ד"ה ומשלם לשונאיו אף פניו    
- מפני מה נענש יעקב אבינו?   
- לא תחסום שור בדישו   
- בענין הערבות דבנ"י   
- ויראת מאלקיך [גליון]   
שונות   
- "ש"ס כת"י רבי סעדיה גאון"   
- שמו של הרבי זי"ע: מענדל בלי יו"ד   
- מנהגים שאין נוהגים בחב"ד   
- זהותו של רבי אליעזר הקליר   
- המהדורה החדשה של ס' החקירה [גליון]   

דף הבית גליון נוכחי ארכיון
אודותינו תגובות שליחת הערה