E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ל"ג בעומר - ש"פ בחוקותי - תשס"ה
הלכה ומנהג
הבאת ביכורים ביום חג השבועות
הרב חיים רפופורט
שליח כ"ק אדמו"ר, רב ומו"ץ - אילפארד, אנגלי'

מחלוקת

הראשונים

:

אם

מביאים

ביכורים

ביום חג

השבועות

עצמו

א) תנן (ביכורים פ"א מ"ג) "אין מביאין בכורים קודם לעצרת. אנשי1 הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת, ולא קבלו מהם מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". ובתוספתא (ביכורים פ"א, א) שנינו: "אין מביאין בכורים קודם לעצרת, ואם הביא ימתין עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן". וברמב"ם הלכות ביכורים פ"ב ה"ו כתב, וז"ל: "אין מביאין בכורים קודם לעצרת2 שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך, ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן".

ומסתימת לשון התוספתא והרמב"ם "עד שתבוא עצרת" [ולא "עד לאחר העצרת"] משמע דאפשר להביא ביכורים ביום טוב של עצרת עצמו, וכמ"ש בפירוש מהרי"ט אלגאזי להלכות בכורות להרמב"ן רפ"ד3.

אמנם עוד שנו חכמים במשנתם (בכורות כו, ע"א): "עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור, בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום"4. ובגמרא שם: "מנא הני מילי, אמר רב כהנא, דאמר קרא (פרשת משפטים כב, כח-כט) בכור בניך תתן לי, כן תעשה לצאנך, מלאתך ודמעך לא תאחר, כן תעשה לשורך". ופירש רש"י שם: "מלאתך ודמעך וגו', וסמיך לי' וכן תעשה לשורך לצאנך וגו', ודרשינן הכי, בכור בניך תתן לי וכן לצאנך, דכי היכי דבכור בניך מצותו לאחר שלשים כדכתיב (פרשת קרח יח, טז) ופדויו מבן חדש תפדה, אף בכור צאן לאחר שלשים. מלאתך ודמעך, דהיינו ביכורים, כן לשורך, דכי היכי דביכורים לאחר חמשים, שהרי בפסח התבואה מתבשלת ואין מביאין בכורים עד שיביאו שתי הלחם בעצרת כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל (מנחות סח, ע"ב), [ה"ה בכור שור]".

ובתוספות שם ד"ה מלאתך הקשו ד"האי ["מלאתך ודמעך"] ביום חמשים הוא, ולא הוי כעין בכור בניך וצאנך תתן לי דלאחר שלשים". ויעויין גם בתוס' יו"ט מ"ש בזה.

ובשיטה מקובצת שם הביאו בשם התוס' לתרץ ד"יש לומר דביכורי יחיד לא מייתי עד לאחר עצרת". וכ"כ מהרי"ט אלגאזי על הל' בכורות שם שם בשם "תוספות חיצוניות".

ולכאורה מבואר מדבריהם דהא דאין מביאין בכורים עד לאחר העצרת הוא מן התורה, דאלה"כ איך שייך לדרוש הכתובים וללמוד מהא דאין מביאין ביכורים עד "לאחר חמשים" לזמנה של הבאת בכור בהמה גסה שהוא ג"כ לאחר חמשים יום.

ובפירוש מהרי"ט אלגאזי שם חתר לתת טעם לשיטת התוס' שאין מביאים ביכורים בעיצומו של יום הביכורים, וביאר בדא"פ בשני אופנים: (א) "אולי דס"ל להתוס' . . [ד]להביא לכתחלה ביום עצרת עצמו לא" משום דלכתחלה צריכים להביא קרבן עם הבכורים5, אבל כיון שאין הבאת הקרבן מעכבת, "אינו בסוג קרבן חגיגה ושמחה שמקריבים ביו"ט מפני שהם חובה אלא הוי כנדרים ונדבות דאין מקריבין ביום טוב6, ו(ב) אפילו את"ל דקרבן זה קרבן חובה מקרי, מ"מ כיון דאין זמנן קבוע ביו"ט כמו שלמי שמחה אינו דוחה יו"ט, וכיון דעיקר המצוה לכתחלה להביא הבכורים עם הקרבן בבת אחת ודאי דלכתחלה לא יביא בעצרת כדי להביא הקרבן עמהם"7.

אמנם לפי פשטות לשון התוספתא והרמב"ם שאפשר להביא ביכורים ביו"ט של עצרת, י"ל כמ"ש במנחת חינוך מצוה יח אות ג (וכ"כ במצוה צא) "דרשאי להביא קרבן זה אף ביום טוב8, כיון דנקרא קרבן שמחה ויוצא משום שמחת יום טוב".

והנה הא דיוצא בה משום שמחת יו"ט מבואר להדיא בסוגיא דחגיגה ח, ע"א: "ושמחת בחגך, לרבות כל מיני שמחות לשמחה9, מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה וכו'", וברמב"ם הל' חגיגה פ"ב ה"י: "יוצאין ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות וכו' שמצוה זו היא לשמוח באכילת בשר לפני ה', והרי אכלו", אמנם עיקר הנידון הוא אם אפשר להקריב קרבן זה ביום טוב, ובזה סתם המנ"ח ולא פירש במה הדבר תלוי, אם אפשר להקריב השלמים הבאים עם הביכורים ביו"ט עצמו או לא.

ונראה בכוונת דבריו, דהנה התוס' במס' חגיגה (ז, ע"ב, ד"ה עולות) הקשו דכיון דקיי"ל דיוצאין מצות שמחה בכל בשר שלמים, למה קיי"ל דאין שלמי נדבה קריבין ביו"ט מאחר ויכולים לצאת בהם יד"ח שמחת יו"ט. ותירצו התוס' בשני אופנים: חדא, "דאיכא לאוקמי שכבר קרב שמחה כדינו". ועוד, שאינו יוצא יד"ח שלמי שמחה בנדרים אלא "היכא שהקריבום משום שמחה, אבל הביאום לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדישם".

והשתא י"ל דלפי תירוצם הראשון של התוס' פשיטא שאפשר להקריב הקרבן הבא מחמת הבכורים שהרי אפשר לצאת באכילתו יד"ח שמחה דיו"ט, שהרי לא גרע קרבן זה משאר שלמי נדר ונדבה דבכה"ג שעדיין לא "קרב שמחה כדינו" יכול להקריבם ולקיים בהם מצות שלמי שמחה.

אמנם לפי תירוצם השני דבעינן שתהא ההקרבה לשם שמחה, יש לחקור בזה, אי בעינן שתא ההקרבה לשם שמחת יו"ט דוקא או דסגי בזה שתהא ההקרבה לשם שמחה. וי"ל דבזה תלוי ספיקת המנ"ח, דאם נימא דבעינן שתהא ההקרבה לשם שמחת יום טוב דייקא, אי אפשר להקריב הקרבן הבא מחמת שמחת ביכורים בעצרת, משא"כ אם כל "היכא שהקריבום משום שמחה" מקיים בהם מצות שמחת יו"ט, שפיר מקריבים הקרבן הבא מחמת הביכורים ביו"ט ויוצא בו יד"ח שלמי שמחה. וזהו שכתב המנ"ח "דרשאי להביא קרבן זה אף ביום טוב, כיון דנקרא קרבן שמחה ויוצא משום שמחת יום טוב".

שיטת האגרות משה בהנ"ל ושקלא וטריא בדבריו

ב) אמנם יעויין בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א בסופו, בעניני קדשים וטהרות סימן א, דנקט ש"פשוט" שאסור להביא קרבן עם הבכורים מטעם אחר והוא משום דאין מערבין שמחה בשמחה10, "כיון שהקרבן ילפינן משום שנאמר ושמחת אי אפשר להביאו ביום טוב שחייב בשמחה מצד יום טוב11, ולכן אף אם נימא שהבכורים עצמן אינם שמחה ומותר להביאן מצד עצמן, מכל מקום הקרבן שחייבה התורה להביא ביום הבאתו הבכורים לשמחה ודאי אין יכולין להקריבו ביום טוב ולערב שמחת ביכורים בשמחת היום. וגם הי' מקום לומר דהבכורים שגורמים לחייב בשמחה הוא בדין אין מערבין שמחה בשמחה, אבל כיון שהרמב"ם משמע שסובר דמביאין הבכורים, שמע מינה שאין הבכורים עצמן בשם שמחה. אבל הקרבן, נראה שגם להרמב"ם אין מביאין ביום טוב מטעם זה, ואם כן יקשה מאי טעמא מביא הבכורים להרמב"ם בעצרת, הא אין להביא לכתחלה בלא הקרבן12. ולכן נראה שרק בכורים אלו [שהביאם קודם לעצרת], כיון שכבר הביאם ומונחים שם הוא כמו שהביא בלא קרבן שאין מדחין אותו להמתין עד שיביא קרבן, ולכן אין מדחין אותו למחר גם בבכורים אלו כיון שהם שם מונחים ומובאים מתחלה. וגם התוס' חיצוניות לא יפלגו בזה, דלא כמהרי"ט אלגאזי [הנ"ל] שעושה מחלוקת ביניהם, דהתוס' חיצוניות איירי בתחלת הבאה שצריך להביא אחר עצרת ובזה יודה גם הרמב"ם שבשביל הקרבן לא יביא לכתחלה [את הביכורים] עד אחר עצרת ולא הוצרך [הרמב"ם] לכתוב זה, דכיון שכתב שצריך קרבן פשוט שאין להביא ביום טוב".

ולפי דברי הגרמ"פ דאין מביאים ביכורים לכתחלה ביו"ט משום הא דקיי"ל אין מערבין שמחה בשמחה, יצא דגם בחול המועד אין להביא ביכורים לכתחלה, דהא גם בחוה"מ שייך הך דינא וכמבואר בסוגיא דמו"ק, ונפק"מ לענין חול המועד דחג הסוכות, דהלא קיי"ל (ביכורים פ"א מ"ו ומ"י) דמביאים בכורים עד החנוכה, ולפי דברי האג"מ יצא דלכתחלה אין להביא בכורים כי אם עד לפני התחלת חג הסוכות. ולפי זה נצטרך לומר דמ"ש הרמב"ם (הל' ביכורים פ"ד הי"ג) "ואין קריאה אלא בשעת שמחה מחג השבועות עד סוף13 החג", מיירי בדיעבד, במי שעבר והביא ביכוריו קודם לעצרת שדינו שיניחם עד שתבוא עצרת וכנ"ל14.

ודברי הגרמ"פ לא זכיתי להבין לאשורם מכמה טעמים, ומהם:

(א) הרי כתבו התוספות (מועד קטן ח, סע"ב ד"ה מפני ביטול פרי' ורבי') בסוף דבריהם (בחד תירוצא) דלהכי מותר לעשות סעודת פדיון הבן ברגל משום "דלא חשיבי שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד" והובאו דבריהם בבית יוסף או"ח סתקמ"ו, ובשו"ע שם ס"ה פסק דמותר לעשות ברגל סעודת פדיון הבן, וביאר המגן אברהם שם סק"ה דהוא משום דלא חשיבי שמחה לענין דין זה אלא סעודת נשואין בלבד, ע"ש, וא"כ לאו מילתא דפסיקא הוא שכל סעודה הבאה מחמת שמחה אסורה ביו"ט משום אין מערבין שמחה בשמחה15.

(ב) והוא העיקר: מפורש בקרא (פרשת ראה יד, כו) גבי מעשר שני, "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת16 אתה וביתך", ובמשנה סוף מסכת מעשר שני מפרש הפסוקים דווידוי מעשר, ושם (פ"ה מי"ב) מפרש מש"נ (פרשת תבא כו, יד) "עשיתי ככל אשר צויתני" - ש"שמחתי ושמחתי בו"17, הרי דאיכא דין וחיוב שמחה באכילת מעשר שני (והנקנה בכסף פדיונו), ואעפ"כ קיי"ל (חגיגה ז, ע"ב. רמב"ם הל' חגיגה פ"ב ה"ח) ד"שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין וכו'", וא"כ עכצ"ל דאין באכילת מעשר שני משום "אין מערבין שמחה בשמחה", וא"כ דון מינה לענין קרבן הבא עם הביכורים שנלמד מגז"ש ממש"נ "ושמחת בכל הטוב", דאין בהבאתו ביום טוב משום "אין מערבין שמחה בשמחה".

יסוד

שם

החג

: "

יום

הביכורים

"

וסתירה בענין זה בפירושי רש"י על הש"ס

ג) כתוב בתורה בפרשת פנחס (במדבר כח, כו): "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעותיכם וגו'".

ופירש רש"י: "וביום הביכורים, חג השבועות קרוי בכורי קציר חטים18 על שם שתי הלחם שהם ראשונים למנחת חטים הבאים מן החדש"19.

ומבואר מדברי רש"י דשם החג אשר יקראו לו "יום הביכורים" נקבע על שם הבאת שתי הלחם, מנחת ביכורים20.

[וכ"כ בספורנו עה"כ בפרשת אמור כג, יז: "העומר הי' ביכורי שעורים ואלה היו ביכורי קציר חטים ועל שמם נקרא החג יום הבכורים, כאומרו וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה"].

וכ"מ ממ"ש רש"י על הש"ס בפירושו עמ"ס פסחים (לו, ע"ב ד"ה מעצרת): "ששתי הלחם של עצרת מתירין הבאת ביכורין, דביכורים איקרו, דכתיב וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה וגו'".

אבל במקום אחר בפירושו על הש"ס נראה שביאר רש"י את שם החג באופן אחר. דהנה בסנהדרין (יא, ע"ב) שנינו: "על שלשה דברים מעברין את השנה, על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה", ופירש רש"י: "ועל פירות האילן, אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת מעברין, שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב וביום הביכורים, ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת". ומדברי רש"י אלו נראה דשם החג נקבע מפני שהוא יום ראשון למצות הבאת ביכורים משבעה פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל21. [וכפירוש רש"י בסנהדרין כתב גם החזקוני בפירושו עה"ת (פרשת פנחס) "וביום הבכורים, על שם שמשם והלאה מביאין בכורי אדמה, קורהו יום הבכורים"22].

וצ"ע ליישב הסתירה בפירוש רש"י על הש"ס, בין מ"ש במסכת פסחים למ"ש במסכת סנהדרין.

ויעויין בפירוש יד רמ"ה עמ"ס סנהדרין שם שדחה פירוש רש"י שם, וביאר דהחג נקרא "יום הבכורים" ע"ש הבאת שתי הלחם (וכמו שכתב רש"י בפירושו עה"ת ועמ"ס פסחים הנ"ל). והביא הרמ"ה ראי' מהא דתנן (ביכורים פ"א שם) "אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת, ולא קבלו מהם מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר בכורי מעשיך", דמדלא הביא התנא ראי' משם החג הכתוב בתורה - "יום הביכורים", משמע ד"מקרא דביום הבכורים ליכא למילף ולא מידי דההוא בשתי הלחם קאי קרא דאיקרו ביכורים, דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' בכורים לה', ועלה כתיב וביום הבכורים, והיינו דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה, והיינו שתי הלחם דכתיב בהו באידך פרשה אחריתי [בפרשת אמור] והקרבתם מנחה חדשה לה'", עיין שם.

והנה ע"פ המבואר בכמה מקומות דשם החג (הכתוב בתורה) מורה על ענינו ומהותו של היום, יש להעיר על שיטת רש"י במסכת סנהדרין שהחג נקרא ע"ש מצות ביכורים מפירות הארץ:

(א) דתינח לפי הסוברים דבחג השבועות עצמו יכולים להביא ביכורים (לכתחלה), אפשר לומר דע"כ הוקבע שם החג "יום הבכורים" ע"ש הביכורים שמביאים מפירות האילן. אבל אם נימא דביו"ט עצמו אי אפשר להביא ביכורים צ"ע אם אפ"ל ששם החג יוקבע על פי מצוה שאי אפשר לקיימה כי אם לאחרי כלות החג. [ולכאורה, לפי שיטה זו נצטרך לפרש כפירוש רש"י על התורה ועמ"ס פסחים והיד רמ"ה הנ"ל, ודלא כמ"ש בפירושו עמ"ס סנהדרין הנ"ל23].

(ב) אפילו לפי הסוברים דאפשר להביא ביכורים ביומו של עצרת, עדיין אין הדבר מיושב כ"כ שהחג נקרא ע"ש מצוה שבעצם איננה קשורה לחה"ש, דהרי יכולים להביא ביכורים גם לאחרי חג השבועות, ולמה יוקבע שם החג ע"ש מצוה שאיננה מיוחדת לו, ואינו אלא ההזדמנות הראשונה שבה אפשר לקיים המצוה לכתחלה. [משא"כ אם נימא דהשם "יום הביכורים" הוקבע ע"ש מצות שתי הלחם שהוא ממצוות ומחובות היום24]. ובכ"ז צריך אני למודעי.

קושיא

עצומה על הסוברים

שאין

מביאין

ביכורים

בחה

"

ש

עצמו

ד) המורם מהנ"ל (סעיף א) הוא שלדעת המהרי"ט אלגאזי [והמנ"ח] איכא פלוגתא דרבוותא אם מביאים ביכורים בחג השבועות עצמו, ולדעת האגרות משה מעולם לא נחלקו בזה, וכו"ע מודים שעל דרך הרגיל אין מביאים ביכורים ביו"ט של עצרת, והא דמשמע מדברי הרמב"ם דמביא ביכורים ביו"ט עצמו לא מיירי אלא בדיעבד, היכא שהביא ביכורים קודם לעצרת דבכה"ג קיי"ל שיניחם עד שתבוא העצרת ויביאם בלי קרבן.

אמנם לכאורה דברי האומרים שאי אפשר להביא ביכורים בחג השבועות (לכתחלה) תמוהים, דהנה איתא בתוספתא סוף מסכת סוטה (פט"ו, יא): "משחרב הבית האחרון רבו פרושין בישראל שלא היו אוכלין בשר ולא שותין יין. ניטפל להן רבי יהושע, אמר להן, בני, מפני מה אין אתם אוכלין בשר, אמרו לו, נאכל בשר שבכל יום הי' תמיד קרב לגבי מזבח ועכשיו בטל. אמר להן, לא נאכל. ומפני מה אין אתם שותין יין, אמרו לו, יין נשתה שבכל יום הי' מתנסך על גבי המזבח ועכשיו בטל. אמר להם, לא נשתה. אמר להם, אם כן לחם לא נאכל שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה שמהן היו מנסכין מים בחג, תאנים וענבים לא נאכל שמהם היו מביאין בכורים בעצרת25, שתקו"26.

הרי מפורש יוצא מדברי התוספתא שהיו מביאין בכורי תאנים וענבים בחג השבועות בעצמו27 [כמו שהיו מנסכין מים בחג]! וצע"ג ליישב.

טעם מחודש מבעל 'שבט הלוי' לאיסור תענית באסרו חג השבועות

ה) בשו"ע או"ח סתצ"ד ס"ג פסק המחבר: "אסור להתענות במוצאי חג השבועות", ודייק מזה המג"א סתכ"ט סק"ח "דדוקא אחר שבועות אסור [להתענות מדינא] משום שהוא יום טבוח", אלא דהמנהג הוא שלא להתענות בכל אסרו חג28, ע"ש, ובשו"ע רבינו הזקן או"ח סו"ס תצד.

וראיתי בהערות הגר"ש וואזנער שליט"א לאו"ח (שו"ת שבט הלוי ח"א סר"ה) על דברי המג"א שם שכתב טעם חדש לאסור התענית באסרו חג השבועות דוקא, וז"ל: "דוקא אחר שבועות אסור משום שהוא יום טבוח [כצ"ל]. ועוד, דהוא יום ראשון להבאת ביכורים דאין מביאין ביום טוב עצמו", וציין לעיין בשטמ"ק ומהרי"ט אלגאזי הנ"ל ס"א.

ואני בער ולא אדע, דאפילו את"ל דלא הביאו ביכורים בחה"ש עצמו, ואסרו חג השבועות הי' ההזדמנות הראשונה להבאתם, מנ"ל שיש איסור להתענות מדינא (וגם בזה"ז) ביום הראשון שבו אפשר לקיים מצות הבאת ביכורים?


)

1) מכאן ועד סוף המשנה נמצא גם במסכת חלה פ"ד מ"י.

2) ובעצרת גופא - אחר הבאת שתי הלחם, וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פ"ז הי"ז: "ולא יביא [ביכורים מן החדש] קודם להבאת שתי הלחם". (וראה הל' איסורי מזבח פ"ה ה"י).

ולכאורה שני דינים חלוקים נינהו: חדא, הא דאין מביאין ביכורים קודם לעצרת שנלמד מקרא ד "וחג הקציר בכורי מעשיך" וכמפורש במשנה; ועוד, הא דביו"ט של עצרת עצמו אין מביאין ביכורים קודם להקרבת שתי הלחם וכדילפינן מקראי בסוגיא דמנחות פד, ע"ב מנחות פד, ע"ב: "קרבן ראשית, שתהא ראשית לכל המנחות. וכן הוא אומר בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם. אין לי אלא חדשה של חטים, חדשה של שעורים מנין, תלמוד לומר חדשה חדשה, אם אינו ענין לחדשה של חיטין תנהו ענין לחדשה של שעורים. ומנין שתהא קודמת לביכורים, תלמוד לומר וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים. ואין לי אלא בכורי קציר חטים, קציר שעורים מנין, ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וכו', מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן, נאמר כאן בכורי מעשיך ונאמר להלן באספך את מעשיך מן השדה, מה להלן נסכים ופירות אילן, אף כאן נסכים ופירות אילן".

אבל ראה לקמן הערה 22 בשיטת הקרית ספר.

3) וכ"מ מרהיטת לשון רש"י עמ"ס סנהדרין יא, ע"ב ד"ה ועל פירות האילן "שעצרת זמן הבאת ביכורים", ע"ש.

4) וברמב"ם הלכות בכורות פ"א הי"ד [וכ"ה בשו"ע יו"ד סש"ו ס"ב]: "אין נותנין את הבכור לכהן כשיולד שאין זו גדולה לכהן, אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט ויתננו לכהן. ועד כמה ישראל חייבין להטפל בבכור, בהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום".

5) בביכורים פ"ב מ"ד: "ויש בבכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר, שהבכורים . . . טעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה". וע"ש בירושלמי (פ"ב ה"ג): "וטעונין קרבן, נאמר כאן (פ' תבא כו, יא) שמחה ונאמר להלן (שם כז, ז. או: פרשת ראה טז, יד) שמחה, מה שמחה שנאמר להלן שלמים אף כאן שלמים". וברמב"ם הלכות ביכורים פ"ג הי"ב: "ומנין שהן טעונין תנופה שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך לרבות את הבכורים לתנופה, וכשם שטעונין תנופה כך טעונין קרבן שלמים [ושיר] שנאמר בהן ושמחת בכל הטוב, וברגלים אומר (פרשת ראה טז, יד) ושמחת בחגך, מה שמחת החג בשלמים אף כאן בשלמים, ואין הקרבן מעכבת". [וע"ש בכסף משנה דמ"ש הרמב"ם שאין הקרבן מעכב מקורו ממ"ש בירושלמי שם בזה"ל: "ולינה דכתיב (פ' ראה שם, ז) ופנית בבוקר והלכת לאוהליך, הא כל הפונות שאתה פונה לא יהו אלא בבוקר. אמר רבי יונה, הדא דתימר בשאין עמהן קרבן, אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן", דמזה "נראה בהדיא שאין הקרבן מעכב"].

6) רמב"ם הל' חגיגה פ"א ה"ח.

7) עוד טעמים לשיטת הסוברים דאין מביאין ביכורים בחג השבועות עצמו, ראה 'ראשית בכורים' עמ"ס בכורות רפ"ד ו'דרך אמונה' (להר"ח שי' קניבסקי), ח"ד, על הל' בכורים להרמב"ם שם, בביאור ההלכה ד"ה אין מביאין ביכורים קודם לעצרת. ואכ"מ לפלפל בדבריהם.

ויעויין ברמב"ם הל' שבת פכ"ג ה"ט והי"ד ובמרכבת המשנה שם דביו"ט אין איסור הפרשת תרו"מ (מדרבנן) אלא משום "שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש", וזה ל"ש בביכורים המוקדשין ועומדים. ואכמ"ל.

8) והא דאיתא בבכורות שם דביכורים באים "לאחר חמישים" ומזה ילפינן לענין בכור בהמה גסה, ע"ש במנ"ח (מצוה יח) דמילתא דפסיקא נקט וכאשר חל עצרת בשבת אי אפשר להביא הקרבן הבא עם הביכורים עד לאחרי החג, ע"ש.

9) ובפירוש רש"י שם: "ושמחת, כל השמחות במשמע, דלא בעי מיני' אלא שמחה, ואמר מר אין שמחה אלא בבשר והאי בשר הוא".

10) ראה מועד קטן ט, ע"א; רמב"ם הל' אישות פ"י הי"ד. טושו"ע או"ח סתקמ"ו ס"א [ובמג"א שם סק"א].

11) ברמב"ם ריש הל' חגיגה: "שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים ואלו הן הראי' כו' והשמחה שנאמר ושמחת בחגך . . והשמחה האמורה ברגלים היא שיקריב שלמים. . ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה שנאמר (פ' תבא כז, ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלקיך". ובהל' יו"ט פ"ו הט"ז כתב: "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר יו"ט כו' חייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב כו' שנאמר (פרשת ראה טז, יד) ושמחת בחגך וגו'. אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים . . יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו".

12) צע"ק מנ"ל להגרמ"פ דצריך להקריב הקרבן ביום ההבאה. ויעויין בפירוש רש"י מנחות נח, ע"א ד"ה לעטר בכורים אתו, שכתב בזה"ל: "והדתנן במסכת בכורים כו' הבכורים טעונין קרבן . . לאו קריבים עמהן חשיב להו, שלא היו זקוקין זה [לזה] לבא יחד למקדש, אלא חובה עליו להביא שלמים לשם".

13) ועד"ז בפירוש המשנה עמ"ס ביכורים פ"א מ"ו: "אמרו בספרי אין קריאה אלא בשעת שמחה, כשתמצא לומר, מעצרת ועד החג מביא וקורא, מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא, לפי ששמחת אותה שנה נגמרה בסוף חג הסוכות שבו אמר ה' ושמחתם לפני ה' אלקיכם".

14) ויעויין בטורי אבן עמ"ס מגילה כ, ע"ב שדייק (לענין אחר) מלשון המשנה "מעצרת ועד החג מביא וקורא. מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא" ד"משמע מהחג ועד חנוכה דומיא דמעצרת ועד החג", ע"ש, ולפ"ז גם בנדו"ד צ"ע, דאם "מן החג ועד חנוכה" פירושו עד ועד בכלל, דגם בימי חנוכה אפשר להביא ביכורים, מסתבר דהה"נ בבבא הראשונה "מעצרת ועד החג מביא וקורא" דר"ל עד ועד בכלל. וצ"ע.

15) ואולי י"ד עוד, לפי מה שיתבאר לקמן ס"ג דאחד הפירושים ב"יום הביכורים" הוא ע"ש מצות הבאת ביכורים, אין זה בכלל מערבין שמחה בשמחה, דתרווייהו חדא שמחה נינהו. ויל"ע בזה.

16) ואף שבכ"מ הובא כתוב זה לענין השמחה ברגל (ראה סוכה כז, ע"ב ופסחים קט, ע"ב – לפי גירסת התוס' שם), כבר כתבו התוס' (פסחים שם ד"ה שנאמר ושמחת אתה וביתך), וז"ל: "תימה דהאי קרא גבי מעשר שני כתיב בפרשת ראה וכו', וי"ל, דיליף ממעשר דכתיב ביתו בהדיא".

17) וברמב"ם הלכות מעשר שני פי"א סוף הט"ו: "עשיתי ככל אשר צויתני ששמח ושימח בו שנאמר ושמחת בכל הטוב". [וכבר שקו"ט למה הביא הרמב"ם קרא דושמחת בכל הטוב הנאמר אצל ביכורים לענין מע"ש. וראה גם שו"ת דברי יציב או"ח סימן רכט. ושם שאל שאלת תם: "בעיקר הדבר דשמחת מעשר שני צ"ב מהות השמחה, דגבי רגל אמרו חז"ל שלמי שמחה ובשר ויין . . אבל גבי מע"ש מה מהות השמחה שמחויב בו", ע"ש מ"ש בזה, וסיים בצ"ע].

18) לשון הכתוב בפרשת כי תשא (שמות לד, כב): "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים, וחג האסיף תקופת השנה". ובפירוש רש"י שם: "בכורי קציר חטים שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים, בכורי, שהיא מנחה ראשונה הבאה מן החדש של חטים למקדש, כי מנחת העומר הבאה בפסח מן השעורים היא". [אבל אין ראי' מפירוש רש"י זה דס"ל דלכך נקבע שם החג "יום הביכורים", דהרי בכתוב שם נקרא "חג השבועות" ומ"ש אח"כ "בכורי קציר חטים" י"ד דאינו אלא לתאר אחד מעניני החג. וראה בהערה שלאח"ז].

19) לכאורה יש להוסיף ציון למקרא מלא בפרשת אמור כג, יז: "ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה, בכורים לה'", הרי דשתי הלחם נקראים בפירוש בשם "בכורים".

20) בפרשת משפטים (שמות כג, טז) כתיב: "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה". ופירש רש"י: "וחג הקציר, הוא חג שבועות. בכורי מעשיך, שהוא זמן הבאת ביכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים למקדש, שנאמר וביום הבכורים וגו'", עכ"ל. [וכ"ה בפירוש הראב"ד והר"ש לתורת כהנים וכ"מ ממ"ש התוס' סנהדרין יא, ע"ב: ". . . וכן פירות האילן - וחג הקציר בכורי מעשיך"].

ונראה פשוט דאינו סותר למ"ש בפירושו לפרשת פנחס, כי (גם) שם נקרא היו"ט בשם "חג הקציר" ומה שנאמר אח"כ "בכורי מעשיך" [ע"ש הבאת ביכורים] אין זה משם החג אלא תיאור מאורעות החג, וכמבואר מלשון רש"י "שהוא זמן הבאת ביכורים".

[ויש להעיר שבפירושו על הש"ס (מנחות פד, ע"ב) פירש רש"י "חג הקציר בכורי מעשיך, חג שאתה מביא בכורים שתי הלחם". וכ"ה בחידושים המיוחסים להרשב"א שם ובפירושי הר"ש, הרא"ש והרע"ב עמ"ס חלה פ"ד מ"י. ואכמ"ל].

21) וכ"כ בצפנת פענח הל' נדרים פ"א ה"י, שמדברי רש"י אלו משמע "דהא דקרינן עצרת 'ביום הבכורים' רצונו לומר משום דמביא אז בכורים".

22) ויעויין ב'קרית ספר' (להמבי"ט) על הל' ביכורים פ"ב שכתב, וז"ל: "אין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב וחג הקציר בכורי מעשיך, שהוא זמן הבאת בכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת היו מתירים החדש למנחות ולהביא בכורים למקדש דכתיב וביום הבכורים, ולכך יניחום עד שיבא עצרת דאלה"כ לא הוי עצרת יום בכורים. ומנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן שלא יביא נסכים מן החדש ובכורים מפירות תמרים וזתים קודם לשתה"ל, נאמר כאן בכורי מעשיך ונאמר להלן באספך את מעשיך מן השדה, מה להלן נסכים ופירות אילן דכתיב את מעשיך כל מעשיך, ועוד דבאותו הזמן מאספין יין ופירות האילן, אף כאן חג הקציר בכורי מעשיך נסכים ופירות האילן במשמע דשתה"ל קודם להם".

ולפום ריהטא הי' אפ"ל דממ"ש הקרי"ס "ולהביא בכורים למקדש דכתיב וביום הבכורים" מבואר דס"ל ד"יום הביכורים" נקרא כן על שם מצות ביכורים. אבל כד דייקת שפיר נראה דאינו כן, ושיעור דבריו כך הוא: דכיון ששתי הלחם צ"ל ה"מתירים" את החדש למנחות ואת הביכורים למקדש [וזהו דילפינן מ]"דכתיב וביום הבכורים, לכך צריך להניח פירות הביכורים שהביא קודם העצרת עד שתבוא עצרת דאלה"כ תו לא הוו שתה"ל "מנחה חדשה" וא"כ "לא הוי עצרת יום בכורים".

ואיך שיהי' הפירוש בדבריו, נמצינו למדים מהם דבר חדש, והוא, דהא דאין מביאים ביכורים קודם לעצרת אין זה מדיני מצות ביכורים אלא דכל יסוד איסור ההבאה קודם עצרת הוא משום הך דינא ד'מנחה חדשה' דבעינן שתהיינה שתי הלחם קודמות לכל המנחות והביכורים וכמבואר בסוגיא דמנחות פד, ע"ב (שהביא הקרי"ס כאן).

23) ולפי דברי האג"מ הנ"ל דלית מאן דפליג דאי אפשר להביא ביכורים בחג השבועות ומשום דאין מערבין שמחה בשמחה, ולדידי' פשוט דכן הוא גם אליבא דרש"י, נמצא שמוכרחים אנו לומר דרש"י סובר דשם החג הכתוב בתורה הוקבע על יסוד מצוה שאי אפשר לקיים בחג עצמו.

24) ויעויין מ"ש ידידי הגה"ח ר' אברהם גערעליצקי שליט"א בגליון האחרון בענין זה ובחילוק שבין שתי הלחם לקרבן העומר בזה, ע"ש בדבריו הנעימים.

25) וכ"מ מלשון הפסיקתא זוטרתא פרשת אמור: "תנו רבנן על שלשה סימנין מעברין את השנה כו' ועל פירות האילן . . שצריך להביא מהן בכורים בעצרת".

26) וממשיך (תוספתא שם, יב): "אמר להם, בני להתאבל יותר מדי אי אפשר, ושלא להתאבל אי אפשר, אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלים".

ועד"ז שנינו בברייתא (בבא בתרא ס, ע"ב): "ת"ר, כשחרב הבית בשני', רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן רבי יהושע, אמר להן, בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין, אמרו לו, נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל, נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל, אמר להם, א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות, אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים, אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים שתקו. אמר להן, בני, בואו ואומר לכם וכו'".

27) ודוחק גדול לומר דהתוספתא נקט מה שהיו עושין במצב שבדיעבד, ובפרט דסמכי' לניסוך המים בחג.

28) ועוד זאת: "נוהגין להרבות קצת באכילה ושתי' ביום אחר החג" (טושו"ע סתכ"ט ס"ב).

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות