א. בלקו"ש כרך ל"ו, הוספות פורים בעמ' 267, אודות משלוח מנות, במכתב ד"ה בהוספה, איתא: "לחנך ולהרגיל את הילדים לעבור על מדת הילדות". אחרי התיבה האחרונה, צויין "(?)".

כנראה המו"ל לא הבין את משמעות התיבה, שהניקוד שלה צ"ל יו"ד בפתח ו-וא"ו במלאפום, שהיא מידת הילדותיות, שטבעה לדאוג אך ורק לעצמו ולא לזולתו (ראה למשל במכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע הנדפס ב'קובץ מכתבים' שבסוף התהילים 'אוהל יוסף יצחק', עמ' 199 ד"ה דרכם של קטנים, בשם אדמו"ר הזקן).

ב. במכתב שבעמ' 266, ד"ה 'און אין דעם זעלבן טאג', מסופר על היום שבו אמרו ילדי ישראל למרדכי "בין לחיים בין למוות איתך אנחנו" שבו ביום התבטלה הגזירה, נחתמה מפלת המן, והיהודים ניצלו בשלימות, אם-כי נודע להם על כך רק חודשים רבים לאחר-מכן.

ולכאורה לפי סדר העניינים במגילה, הרי זה אירע "ביום השני" של משתה אסתר, שאכן תלו בו את המן (ראה שו"ע אדה"ז סי' תצ ס"ב), אבל ביטול הגזירה על ישראל נכתב רק בכ"ג בסיון?