Haoros.com, haoros ubiurim oholei torah
Shiurim

ש"פ יתרו - כ"ב שבט - תש"ע

להורדת הקובץ

הלכה ומנהג

שיעורי חת"ת ורמב"ם

הרב לוי יצחק ראסקין

דומ"צ בקהלת ליובאוויטש, לונדון

א. כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע גילה איזן ותיקן שלשה שיעורים יומיים שהם שווים לכל נפש, ונודע בראשי-תיבות: חִתַּ"ת:[1] א) חומש שלפרשת השבוע כפי שנחלק לז' עליות;[2] ב) שיעור תהלים אחר תפלת שחרית כפי שנחלק לימי החודש;[3] ג) שיעור תניא לפי חלוקה שנתית.[4]

ב. תקנות נוספות של אמירת תהלים:

א) בשבת מברכים החודש בהשכמה, לגמור כל ספר התהלים לפני תפלת שחרית;[5]

ב) בחודש אלול ועשרת ימי תשובה, להוסיף ג' מזמורים בכל יום על הסדר, וביום הכיפורים - ט' מזמורים בד' עתים, כך שאחרי נעילה גומר את כל הספר;[6]

ג) ביום שאין אומרים 'למנצח גו' יענך' בסדר התפלה, לאומרו אחר התפלה בתחלת שיעור התהלים;[7]

ד) בכל יום,[8] לפני שיעור תהלים של יום החודש,[9] יאמר מזמור המתאים למספר שנותיו, כגון כשנהי' בר-מצוה יאמר מזמור י"ד עד יום הולדתו הבאה.

בנוסף על הנ"ל, מנהג חב"ד לומר כל ספר התהלים בליל יום הכיפורים[10] ובליל הושענא רבה.[11]

ג. עת אמירת שיעור תהלים הוא - כאמור - לאחרי תפלת שחרית.[12] ובשעת הדחק יתחיל אז ויסיים במשך היום.[13] ואם לא הספיק לסיים השיעור במשך היום הרי בדיעבד [14] "יש לאומרם לאחרי חצות לילה או קודם צאת הכוכבים, אבל לא מצאת הכוכבים ועד לחצות לילה".[15]

ד. שיעור חומש ותניא "טוב יותר בסמיכות להתפלה של שחרית ומה טוב תיכף,[16] ובאם לסיבה אי אפשר זאת אז משלימים גם בלילה שלאחרי זה".[17]

ה. הלימוד בלילה (ובתהלים - לאחר חצות) שייך ליום העבר, לא להיום הבא.[18]

ו. על פי הסוד אין לקרוא מקרא בלילה.[19] ולכתחלה היינו משקיעת החמה [20] עד חצות הלילה.[21]

ז. לימוד חומש עם פירוש רש"י יש להקל שנחשב כלימוד תורה שבעל-פה. ויש מקילים גם כשמתרגם ללעז.[22]

ח. בלימוד החומש, יש נוהגים לבטאות השמות כקורא בתורה, אך מנהג המלמדים וכו' הוא לומר 'השם', 'אלוקנו' וכיו"ב.[23]

ט. המבטא שם ה' לבטלה צריך לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".[24] הטועה תוך כדי קריאתו, בין ברבים בין ביחיד, אינו צריך לגמור הפסוק, אלא חוזר לתחלת הפסוק.[25] ולא שמענו שיאמרו בכהאי גוונא 'בשכמל"ו'. וילע"ע.

י. באמירת תורה שבכתב מקיים מצות "ולמדתם" אף על פי שאינו מבין פירוש המילות.[26] ואף בלימוד התניא לפי שיעורי חת"ת, הגם שלפעמים הוא לימוד שטחי, כדאי הדבר מפני המעלות שבזה.[27]

יא. בסדר לימוד חומש ביום שמחת תורה יש שני אופנים: א) בשמחת תורה ילמד מיום השבוע עד סוף פרשת ברכה, ובאסרו חג ילמד מתחלת בראשית עד היום שהוא עומד בו;[28] ב) ביום שמחת תורה גומר ללמוד פרשת ברכה וגם לומד פרשת בראשית עד היום שהוא עומד בו.[29]

יב. ". . סדר השלמת שיעורי חת"ת - פשיטא אשר השיעור דאתמול קודם, שהרי נכון לקיימם על הסדר, ולא ללמוד פ"ב קודם פ"א. וק"ל".[30]


[1]) רמז להכתוב "ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם" (בראשית לה, ה). וראה ספר השיחות תרצ"ו (ע' 145 ואילך); לקו"ש (ח"ב ע' 570).

פירוט אודות השיעורים מופיע במכתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע מיום כ' כסלו תש"ג המצוטט ב'מעין הקדמה' ללוח 'היום יום' (ומופיע בשלימותו באגרות קודש שלו ח"ז ע' ל); ב'פתח דבר' של ה'מורה שיעור' (הופיע לראשונה בשנת תש"ד) הנספח לס' התניא, ובארוכה יותר - בס' המנהגים (ע' 19 ואילך). 'לקט אמרים ופתגמי-קודש' בגודל מעלת לימוד שיעורי חת"ת, מאת הרב זאב דוב סלונים שליט"א, נספח לספרי חת"ת שבהוצאת קה"ת. וראה הנימוק בלקו"ש (ח"ח ע' 250 בשוה"ג) שהשיעורים בחומש ותניא הם 'מינימום' של נגלה דתורה ונסתר דתורה. וראוי לציין גם ספר 'אמירת תהלים' (ריטרמן, נה"ח תשס"ז), ספר בן 300 עמודים, מלוקט מדברי רבותינו נשיאנו.

[2]) תקנת לימוד פרשה חומש בכל יום מיוחסת לאדה"ז, וכן נהגו רבותינו נשיאנו (סה"ש תש"ב ע' 27, הובא ב'היום יום' י"ט טבת). וע"ש אודות מנהג הרביים ללמוד הפרשה עם פירוש נוסף

[3]) ראה אגרות קודש של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע (ח"א ע' תקצט), נעתק ב'קובץ מכתבים' הנספח לס' תהלים 'אהל יוסף יצחק' (קה"ת נ.י. תשי"ב ואילך) ע' 210-211. וראה ס' תהלים הנ"ל בתחלתו, 'תקנת אמירת תהלים בציבור' [חלק ממנו נעתק בסדור תהלת ה', לפני ברכת החודש]; שם ע' 200 (שכן נהג אדה"ז).

תחלת התקנה היתה שחזן לא יעמוד אצל עמוד התפלה, שלא יהא נראה כהוספה על נוסח התפלה, אלא יעמוד ליד שלחן הקריאה (ספר השיחות תרפ"ז ע' 116). אך לאחר זמן התחילו לנהוג שהחזן אומרו אצל עמוד התפלה. ועצה לחשש של הוספה בתפלה היא אמירת פסוקי 'אל תירא' ו'אך צדיקים', שהם מחלקים - ראה שיחת ו' תשרי תש"ל ('שיחות קודש' ח"א ע' 42 ואילך).

[4]) חלוקה זו עשה האדמו"ר בעצמו (כמצויין בשער ה'מורה שיעור' הנ"ל), ובשני אופנים - לשנה פשוטה ולשנה מעוברת. ובמענה על השאלה למה אין השיעורים של שנה פשוטה ושל שנה מעוברת משתווים בימות הקיץ, הצביע כ"ק אדמו"ר זי"ע על מה שיש נוהגים לומר "ולכפרת פשע" במשך כל שנת העיבור (ר' ש"ז גורארי ע"ה, 'כפר חב"ד' מס' 478 ע' 14).

[5]) ראה גם 'קובץ מכתבים' ע' 193-4 (בלי תאריך). תאריך הכי מוקדם שמצאתי בקשר זה הוא ט"ו מנ"א תרצ"ה (אג"ק ח"ג ע' תכג).

הר' שלום לברטוב שי' שירת כ'שמש' באיסט ניו יארק והיה הולך משם (מהלך זמן כביר) ל'770' להתוועדות כ"ק אדמו"ר זי"ע. ובמענה לבקשתו איך להספיק לגמור התהלים בשבת מברכים, ענה לו כ"ק אדמו"ר זי"ע כי הסדר אינו מעכב, ולכן בדרכו יכול לומר מזמורי תהלים שהוא יודע בעל-פה, וכשיגיע ליעדו ישלים לומר את שאר המזמורים מתוך הספר.

[6]) קבלה מאדה"ז מהה"מ שקיבל ממורו הבעש"ט בשם מורו הידוע ('קובץ מכתבים' ע' 208). וראה להלן הע' 30 .

[7]) מיום א', ב' ניסן תש"ד (ספר השיחות ע' 172; ובמהדורת לה"ק - ע' קנז).

[8]) קבלה מאדה"ז מאת רבו הה"מ בשם הבעש"ט ('קובץ מכתבים' ע' 214). וע"ע מאמרי אדה"ז הקצרים (ע' שמא); אג"ק הריי"צ (ח"א ע' לא; שם ח"י ע' נג).

מנהג חסידים לומר גם הקאפיטל תהלים של שנות האדמו"ר (הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ קונטרסים ח"ג ע' כג).

באג"ק ח"א שם איתא: "וכן היו אומרים גם את התהלים לפי שנות בניו ובנותיו באמרם שזוהי סגולה שלא יצאו לתרבות רעה".

עד תשמ"ח נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע להיכנס בימי ב' וה' לשמוע קריאת התורה בה'זאל' הקטן. ובעת המתנתו להחזרת הס"ת להארון וכו' היה אומר מזמור התהלים שלפי שנותיו ושלפי שנות הרבנית ע"ה (מעשה מלך ע' 26).

מנהג עתיק ללמוד בכל ראש חודש פסוק אחד פירש"י, ואפשר להוסיף עוד פירושים, מהמזמור שלפי שנותיו. ואם יש בו הרבה פסוקים, ללמוד שני פסוקים וכו' (קובץ מכתבים שם). ובאג"ק ח"א שם (תאריך: תמוז תרס"ו), שקיבל על עצמו בל"נ לפרש את הפרק תהלים שלו במשך השנה עפ"י דא"ח.

[9] כן הוא ב'קובץ מכתבים' (ע' 214) . וראה שקו"ט בזה באגרות קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע (חט"ו ע' רלד). אך למעשה, כשכ"ק אדמו"ר זי"ע ירד לפני התיבה, הרי בסיום התפלה לא אמר המזמור שלפי שנותיו, ואמר תיכף השיעור היומי.

ואולי יש לחלק בזה בין אמירת היחיד להאמירה בצבור, והרי בין הצבור יש מי שאומר מזמור ארוך ויש שאומר מזמור קצר, ובכדי שיאמרו שיעור היומי יחד אולי נכון הוא לוותר על הקדמת המזמור שלפי שנותיו.

(המכתב שב'קובץ מכתבים' הנ"ל הוא הוא מענה להר' מיכאל דווארקין ע"ה (אגרות קודש ח"י ע' נג), ויש לשער שנהג להתפלל במתינות כו'. והשקו"ט של כ"ק אדמו"ר זי"ע (הנ"ל) היינו כי גם ביחיד יש סברא להקדים התהלים שאומרים הצבור לפני אמירתו הפרטית).

[10] ראה אוצר מנהגי חב"ד (תשרי - ע' ריב) . מנהג זה מובא במטה אפרים (סי' תריט סכ"ב), ובקצה המטה (שם) סמך הדבר על הירושלמי (יומא פ"א ה"ו) שבליל יוה"כ היו קורין לפני הכהן-גדול בתהלים בכדי שלא ינמנם.

[11] ראה אוצר מנהגי חב"ד (שם, ע' של ואילך) .

[12]) ברשימת רא"ח אלטהויז הי"ד ('קובץ מכתבים' ע' 211) מזכיר שבשמחת תורה תרפ"ז, כשהרבי דיבר אודות התהלים שלאחרי התפלה, שאל הוא אם יוצא ידי חובתו בזה שהוא אומר תהלים לפני התפלה, וענה לו הרבי שהתהלים שלפני התפלה שייך לתקון חצות. וראה לקו"ש (שבהערה 1 ) שמביא מהלבוש (או"ח סי' א ס"ט) לומר תהלים לפני התפלה, "אבל זהו ענין אחר, לא התקנה שכל יהודי צריך לומר אחר התפלה יום התהלים כפי שנחלק לימי החודש".

[13] אגרות קודש (חט"ו ע' רלד) .

[14]) אגרות קודש (חי"ג ע' שלא; נעתק בלקו"ש ח"ט ע' 254).

[15] אגרות קודש (כרך ח"י ע' לב) .

[16] בקובץ הערות וביאורים (מס' תתקסג ) היערתי שלהדיעה בשוע"ר שבהעברת הפרשה שמו"ת צ"ל גם פירש"י, והרי נכון לסיים העברת הפרשה לפני קריאת התורה, אם כן ביום השבת ראוי ללמוד שיעור החומש של היום לפני קריאת התורה. ואכמ"ל.

[17] אגרות קודש (חי"ז ע' קמו ואילך) ; שערי הלכה ומנהג (ח"א ע' קצ). ובטעם קביעות אף שיעור התניא ביום לכתחלה ולא בלילה, והעדפת סמיכתן לשחרית, הרי ב'הערות התמימים ואנ"ש 770' (אדר תשס"ו) מציין ללקו"ש (ח"ח ע' 249-50) שמזה ששלושת השיעורים מרומזים בתיבה אחת, 'חתת', הרי שהם שייכים זה לזה. ולכן - מסיק שם - מכיון שחומש ותהלים צ"ל ביום דוקא, והתהלים נקבע בהמשך לתפלת שחרית, ע"כ גם שיעור התניא נמשך עמהם. ומסיק שם שלפי זה אין זה שייך לשיעור לימוד הרמב"ם. ושם (בגליון שבט תשס"ו) מביא שי"א שאכן נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע ללמוד שיעור היומי ברמב"ם בליל שלפניו.

[18] זה לשון אגרות קודש (חכ"ב ע' רצא) :

לשאלתו בשיעורי חת"ת (חומש תהלים ותניא) שלפעמים לומדם בלילה, באיזה לילה ימלא החסר ביום.

כפי ששמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, הוא הלילה שלאחריו, אלא שבנוגע לתהלים, מנהגנו לא לאמרו משקיעת החמה ועד חצות לילה (מלבד ביום הכפורים וכיו"ב).

וראה עוד כעין זה - ושם, ש"כן הורה כ"ק מו"ח אדמו"ר" - באגרות קודש (ח"ה ע' דש). ולהעיר מ'היכל מנחם' (ח"ב ע' לח), שעל השאלה "ואם אמרו חת"ת דיום פלוני בלילה שלפניו - האם נחשב?" ענה כ"ק אדמו"ר זי"ע "לא שמעתי בזה". ברם אף סגנון השאלה הוא לענין דיעבד - האם יצטרך ללמוד השיעור שנית במשך היום. דיון בזה ראה 'הערות התמימים ואנ"ש 770' (שבט תשס"ו). ולהעיר מדברי רבינו יונה (ברכות פ"א - ו א בדפי הרי"ף):

ואפילו כשקורא בלילה, לא נאמר שהיום מהיום האחר הוא - שיצטרך לחזור ולברך, שאע"פ שבשאר דברים אנו אומרים 'היום הולך אחר הלילה', גבי הקריאה הלילה הולך אחר היום, וכדאמרינן בירושלמי: אמר ר' יוחנן, אנן אגירי דיממא אנן, יזפינן ביממא ופרעינן בליליא...

[19] באר היטב (או"ח סי' רלח ס"ב) , ומקורו בשער המצוות פ' ואתחנן (מהדורת אשלג - פד ב).

אך שם מבואר שבליל ששי יכול לקרוא מקרא בלילה, וכן הוא בסדור האריז"ל שבהע' 21 . ולהעיר מהמסופר ב'היום יום' ד' טבת (והוא מסה"ש שבהע' 2 ). [אך להעיר מהמובא במחזיק ברכה (או"ח סי' קנו ס"ו וסי' רפה ס"ט) בשם גורי האר"י שאין לקרוא תרגום בלילה]. ומשמע עוד שמכל שכן שאין קפידא בזה בליל שבת. וכך הביא בפסקי תשובות (או"ח סי' רלח הע' 30) בשם כמה פוסקים. ואולי היינו ליחידי סגולה. ולהעיר מהמובא בפסקי תשובות (שם הע' 23) מכמה פוסקים שלפשוטי העם שאינם יודעים ללמוד אין למנעם כלל מאמירת מקרא בלילה. ברם במכתבי כ"ק אדמו"ר זי"ע לא מצינו שיבחין בזה למעשה, לא להחמיר ואף לא להקל. (וראה הציטוט בהע' 22 ). וילע"ע.

[20]) כן הוא באג"ק שבהע' 21 , וכן בלקו"ש (חי"ח ע' 435): ".. אלא שמנהגנו שאין אומרים תהלים מלאחרי שקה"ח ועד לאחרי חצות לילה (מלבד בר"ה ויוהכ"פ)". אכן בהוראה בשם כ"ק אדמו"ר זי"ע בס' המנהגים (ע' 20): "ידוע אשר בלילה - החל מצאת הכוכבים [הדגשה שלי ל.י.ר.] עד אחרי חצות לילה, אין אומרים תהלים..". וכן הוא באג"ק הנסמן בהע' 14.

ולהעיר מהא דאיתא בשוע"ר (סי' קלא ס"ד) להתיר אמירת תחנון בספק לילה. ואכן בשו"ת מי יהודה (או"ח סי' כב, הובא בפסקי תשובות שם הע' 21) הורה להקל בבין השמשות, והוכחתו היא מדברי הט"ז בסי' קלא סק"ח, שהוא מקור שוע"ר הנ"ל. ואולי יש לדייק בלשון אג"ק הנ"ל, כי אמנם מנהגנו להמנע מן השקיעה אך מן הדין יש להקל עד צאת הכוכבים, ויש לסמוך על זה בשעת הדחק.

[21]) אגרות קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע (ח"י ע' קלד), ובכ"מ. בפסקי תשובות (שם הע' 22) הביא מפוסקים רבים דנקטו שהקפידא בזה היא לכל הלילה. אך הביא שם מס' אור צדיקים להר"מ פאפרש [עמוד התפלה סי' א סי"א - טז א] דקאי רק אלפני חצות. [והכי משמע בסדור האריז"ל לר"ש מרשקוב (בריש 'כונת הלימוד' של ליל ששי - קכז א)].

בפסקי תשובות (שם) מביא בשם המקובל הר"ש שרעבי, שאולי אין אמירת תהלים בכלל אזהרת הרב. וע"ע 'התוועדויות' (תשמ"ה ח"ה ע' 3102) ש"לאחרי חצות הלילה - מותר לומר תהלים לכל הדיעות [הדגשה שלי. לי"ר]". ובהערות העורך על זה ציטטו דברי הרש"ש הנ"ל. וכיוונו בזה לצרף שני צדדים להיתירא: א) הדיעה שלאחר חצות שאני; ב) הדיעה דתהלים שאני.

[22] סדור האריז"ל (הנ"ל) בסדר קשעה"מ (כט א): "אין ללמוד מקרא בלילה כי הקורא בלי פירוש עומדת בעשייה מקום תגבורת הדינין..". ובס' יסוד ושורש העבודה (שער הניצוץ פ"ב) התיר כשמתרגם כל כמה מלים ללעז. וזה לשון כ"ק אדמו"ר זי"ע (באגרות קודש שבהע' 15 {חח"י ע' לב}):

.. ילמדם עם פירוש על כל פסוק ופסוק, אשר בשעת הדחק יש להסביר שזהו נכלל בכלל תורה שבע"פ, ובפרט שבזמננו כמה מקילים בהענין דלימוד מקרא בלילה, אף שמובא זה בכמה ספרים...

[23]) כתב בשאילות יעב"ץ (ח"א סי' פא הב' - הובא בשערי תשובה או"ח סי' רטו) שכשהיה מסדר הגמרא לפני אביו, הגאון ה'חכם צבי', פקד עליו שאת האזכרות המופיעות בפסוקים המובאים בתלמוד יבטא אותן כאדם הקורא בתורה. וכן כתב להתיר במשנה ברורה (שם ס"ק יד). [וראה המובא להלן ע' לענין קידוש לבנה מתוך גמרא וכיו"ב]. אך ראה בפסקי תשובות (שם אות י) בשם כמה פוסקים שראוי להימנע מלהזכיר השם בלמדו פסוק המובא בתלמוד וכיו"ב. וכמדומה שכן נתפשטה המנהג אצלנו.

ואף כשמתרגם ללעז, הרי פשט המנהג - של מלמדים כו' - שבמקום אמירת 'ג-אט' אומרים 'השם' וכיו"ב. והרי איסור הזכרת השמות המיוחדים הוא גם בשאר לשונות (שוע"ר סי' פה ס"ג. וראה להלן פרק 'ענייני שמות' הע' 6). ואולי הזהירות בזה היא מפני חשש בזיון להשם אם ייאלצו להפסיק באמצע הפסוק. וראה הע' 25 .

[24] בשוע"ר (סי' רו סי"ג) מחדש שדין אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" אינו רק כשבירך לבטלה, כי "כן כל מי שמזכיר שם שמים לבטלה". ועדיין צריך בירור אי הטועה בקריאתו מקרי מוציא שם שמים לבטלה.

[25]) בדין הפסקה באמצע פסוק, ראה שוע"ר (סי' נא ס"ה - שבין מזמור למזמור הוי כבין הפרקים; סי' סו ס"ב - שלא להפסיק הפסוק באמצע ענין). וראה חיי אדם (כלל ה ס"ב - שהטועה יכול לתקן ולחזור לאמצע הפסוק, ואין צריך לחזור לתחלת הפסוק); שו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' מ - שמנהג העולם בקריאת התורה, כשקרא כבר השם וטעה, לסיים הפסוק ולחזור מתחלת הפסוק. אך אם בסיום הפסוק יש עוד אזכרה של שם ה', אזי יחזור לתחלת הפסוק מבלי לסיימו בפעם הראשון).

על ההפסקה באמצע מזמור תהלים - להעיר מ'היום יום' יד ניסן (שכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע היה נוכח בערב פסח בעת אפיית המצות, "והיה מפסיק - גם באמצע פרק - להורות בהנוגע להלישה, אפי' וכה"ג"). ומשמע שללא צורך אין ראוי להפסיק באמצע הפרק. וילע"ע בזה.

אך להעיר מלשון רבינו יונה (ברכות ז ב בדפי הרי"ף - בענין הלל דר"ח): "ומאי דאמר הכא [בגמ' שם יד א] שאינו פוסק לשיחה בעלמא . . אע"פ שלא בירך עליו, כיון שהתחיל בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטילה". ולהעיר מ'היום יום' (יד ניסן) שכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע היה נוכח בערב פסח בעת אפיית המצות "והיה מפסיק - גם באמצע פרק – להורות בהנוגע להלישה, אפי' וכה"ג". ומשמע מזה שבדרך כלל אין להפסיק באמצע הפרק.

[26] שוע"ר הלכות תלמוד תורה (פ"ב הי"ב) , וש"נ. משא"כ בתורה שבעל פה (שוע"ר סי' נ ס"ב).

[27] על פי לקו"ש (חכ"ז ע' 231 ובהע' 25) . ולהעיר מהנוהגים לומר זהר הקדוש הגם שאינם מבינים (ראה שו"ת יביע אומר (ח"א או"ח סי' כו בסופו) שהביא מקורות רבים להנהגה זו). וראה זח"ג פה ב; ארחות חיים (ספינקא) וס' מנהג ישראל תורה (או"ח סי' נ).

[28] 'פתח דבר' של ה'מורה שיעור' (שבהע' 1 ) , וכן הוא ב'היום יום'.

[29]) כן הורה כ"ק אדמו"ר זי"ע ברוב השנים (אוצר מנהגי חב"ד-תשרי, ע' שצב).

[30]) אגרות קודש (שבהע' 14 ; נעתק בלקו"ש חי"ח ע' 435). וראה כעין זה בקצות השלחן (סי' ע הע' ט) לענין השלמת העברת הפרשיות שמו"ת, שיקראם על הסדר, וש"נ. לאידך, ב'קובץ מכתבים' (שבהע' 6 ) כתב, אודות ג' המזמורים שמוסיפים בכ"י בימי אלול כו', ש"מי שלא התחיל מיום שני דר"ח יתחיל באותו יום שהוא עומד בו, ואת אשר החסיר ישלים..". ואולי המצוטט בפנים מתייחס לשיעורי חומש ותניא, לא לתהלים. וראה גם לעיל הע' 5.

וראה 'התוועדויות' (תשד"מ ח"ג ע' 1598) - לענין המצטרף למסלול לימוד הרמב"ם באמצע המחזור - דמשמע שיתחיל במקום שאוחזין לפי ה'מורה שיעור', "וישלים החסר במשך הזמן". ואולי יש להבחין בין המחסר זמן קצר לבין מי שחיסר זמן רב, ומה גם במי שבא להתחיל השיעור באמצע המסלול.


תוכן הענינים
גאולה ומשיח   
- עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם   
- "מעלין בקודש" אצל הכהנים לעתיד לבוא    
לקוטי שיחות   
- חיוב תלמוד תורה בדרך   
- הניח לו רבו תפילין בראשו   
- בהיתר אכילה ע"י ברכת הנהנין [גליון]   
שיחות   
- תוספת חנוכה - הכשר מצווה [גליון]   
נגלה   
- תולדותיהן כיוצא בהן או לא    
- שיטת רש"י בתשלומי נזק   
חסידות   
- צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי   
- הערה במאמר ד"ה באתי לגני ה'תש"ל   
- דעת - יציאת מצרים   
- ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאלו עשה מצוה [גליון]   
- עיקר שכינה [גליון]   
- אספקלריא המאירה   
- צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי   
- הערה במאמר ד"ה באתי לגני ה'תש"ל   
- דעת - יציאת מצרים   
- ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאלו עשה מצוה [גליון]   
- עיקר שכינה [גליון]   
הלכה ומנהג   
- שיעורי חת"ת ורמב"ם   
- הטעמים לאיסור תפילה ע"ג האילן   
- הריגת יתושים   
- ללמד חומש לפי הסדר או לפי הפרשיות   
- זריעה במקוה בור ע"ג בור עם פילטער   
- מקום הנחת תש"ר באמצע רוחב הראש ממש   
- מקום הנחת תפילין של ראש לדעת אדה"ז בסידורו [גליון]   
- בגדרי אונן [גליון]   
- תפלה עבור גויי הארצות [גליון]   
- טיבולו במשקה לעניין צוקר [גליון]   
- חוזה לשבת עם שותף נכרי [גליון]   
פשוטו של מקרא   
- תועבת מצרים   
שונות   
- סיפור תמוה על הרגצו'בי וס' התניא   

דף הבית גליון נוכחי ארכיון
אודותינו תגובות שליחת הערה