בספר שופטים (א, יא) "וגדעון..חובט חיטים בגת להניס מפני מדין". וברד"ק ומצודת-ציון פירשו: דש.

ולהלן (א, יג) בפירש"י: "פסח היה. אמר לו: אמש הקרני אבא את ההלל...". ובפשטות הכוונה ליום-טוב ראשון של פסח. וא"כ צ"ע איך הותר לו לדוש (וגם לברור בכברה, עיין רש"י בפסוק יא), שמותר מדאורייתא (שו"ע אדה"ז סי' תצה ס"ב) אך נאסר מדרבנן (שם ס"ט). ואולי טרם נגזרה אז גזירת חכמים, או שחששו מפיקוח-נפש שלא יישאר מה לאכול (ראה פסוק ד: "ולא ישאירו מחיה בישראל", ובת"י: "ולא משאירין מזון לקיימא נפש בישראל").