E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
כ"ד טבת - ש"פ שמות - תש"ס
אגרות קודש
תפלה מדרבנן לגבי דאורייתא
הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

באגרות קודש חי"ד ע' ע"ג כתב וזלה"ק: .. מה דפשיטא לי' לכת"ר דכיון דתפלה מדרבנן מוכרח לומר שכל הני גברוותא ג"כ דרבנן - לפע"ד אין תלוי זב"ז, דאפשר דתפלה עצמה אפילו תהי' רשות ובכ"ז כשמתפלל לפני ממה"מ הקב"ה יונחו עליו כמה גדרים ואפילו מן התורה, גדרים הקשורים בהנוגע כבוד המקום ואהבת ה' ויראתו, האלקים בשמים ואתה בארץ ע"כ יהיו דבריך מעטים ועוד ועוד, ולדעתי גם זה פשוט. עכלה"ק. ובהמשך לזה כתב בע' קכ"ה שם הוסיף דעד"ז הוא בעלי' לביהמ"ק אשר אין חיוב לעלות ולראות (מלבד בג' רגלים, כמובן), ובכ"ז כשעולה ונראה ישנם עליו גדרים מפני מורא המקדש וכו' וה"ה בהנוגע לתפלה, וכמו בהני הלכתא גברוותא בענין דשכור אסור להתפלל, שאף שלא מצינו שזהו דאורייתא, (ובשוה"ג: ע"פ סיום הש"ס בברכות (לא,ב) כאילו עוע"ז ובעירובין (סד,א) שתפלתו תועבה - לכאורה הי' אפ"ל שזהו איסור דאורייתא. אבל דין שכור בברכות מוכיח לא כן. ועי' שו"ע לרבנו הזקן חאו"ח סו"ס קפה). מובן אשר בד"א כשאין הדבר נעשה באופן דהיפך כבוד המקום, כ"א שנשתכר והגיע זמן לתפלה ורוצה להתפלל, משא"כ באם יהי' הדבר באופן דבזיון וגידוף ה"ז היפך דיראת ה' שהוא דאורייתא. ואין מספר לענינים של רשות אשר באופן עשייתם ישנם חיובים ואיסורים מדאורייתא, וכמו שכתבתי במכתב לאחד ז"ע, אשר אפשר דגם למ"ד קבורה אינה מן התורה ובכ"ז אין קוברין רשע אצל צדיק יהי' מן התורה עכלה"ק.

למ"ד דתפלה מדרבנן אם יש עכ"פ קיום מדאורייתא

והנה זה עתה יצא לאור ספר "אסופות רבינו חיים הלוי" ושם (ע' טז) איתא שהגר"ח אמר דאף להסוברין דתפלה דרבנן, (רמב"ן בס' המצוות מ"ע ה' ועוד) היינו דוקא חובת תפלה, דמדאורייתא ליכא חיוב להתפלל, אבל ענין התפלה הוה מדאורייתא לכו"ע, ואם התפלל שפיר מקיים מצוה דאורייתא, וכ"כ בהגר"ח על הרמב"ם הל' תפלה פ"ד ה"א, והביא ראי' לזה מברכת כהנים שהיא טעונה שעת עבודה, דבזמן שביהמ"ק הי' קיים היו אומרים אותה אחר הקטרת האיברים של התמיד, ועכשיו שאין לנו כהנים בעבודתם אומרים אותה בשעת התפלה שהיא במקום הקרבנות, ואם קיומה וענינה של תפלה הוי מדרבנן, איך מקרי תפלה שעת העבודה לברכת כהנים שהיא מצוה דאורייתא, (וכן הקשה בס' קרן אורה סוטה לח,א) אלא ודאי דענינה של תפלה וקיומה שהיא כנגד תמידין הוי מדאורייתא לכו"ע (וציין שם גם לס' עמק ברכה הל' נשיאת כפים סי' ד' שכ"כ, וראה שם גם סי' א'). ואח"כ מביא שהגר"ח אמר שהאיסור לשכור להתפלל הוא מדאורייתא, והוא אפילו למ"ד דתפלה מדרבנן כי גם לשיטתם רק חובת התפלה הוא מדרבנן אבל קיומה בודאי היא מדאורייתא וכן שכור שמתפלל עבר על איסור דאורייתא, עכתו"ד.

נמצא מזה דבעצם הדין גם הגר"ח סב"ל כעין הנ"ל דאפילו למ"ד דתפלה דרבנן אם מתפלל בשכרות וכו' עובר מדאורייתא, אבל טעמו משום דלכו"ע יש בתפלה קיום מדאורייתא, ולכן גם לשיטה זו שייך שיונחו עליו דינים מדאורייתא כמו בהאיסור של תפלה בשכרות, אבל הרבי שביאר דעובר מדאורייתא רק כשפוגע בכבוד המקום והיפך דיראת ה' וכו' ואינו מצד לתא דתפלה מצ"ע, משמע מזה דסב"ל דלמ"ד דהוה מדרבנן גם הקיום הוא רק מדרבנן, ולכן מן התורה לא שייך שיונחו על תפלה הני הילכתא גברוותא, כיון דאי"ז מדאורייתא.

איסור אכילה לפני התפלה למ"ד דתפלה מדרבנן

ועי' גם במנחת חינוך (מצוה רמ"ח) שכתב דמדברי החינוך שם נראה שהאיסור לאכול קודם התפלה (כדאיתא בברכות י,ב, לא תאכלו על הדם וכו') הוא איסור דאורייתא שהרי הביא איסור זה ביחד עם שאר האיסורים הנכללים בלאו זה שהם מדאורייתא, אבל בתלמידי רבינו יונה ברכות שם ושאר אחרונים מבואר שהוא רק מדרבנן וקרא אסמכתא, ולשיטות הראשונים דתפלה דרבנן אם כן אין כאן לאו דכל עיקר תפלה דרבנן, אבל להרמב"ם דתפלה דאורייתא אפשר לומר דגם זה מדאורייתא, אבל הרמב"ם (הל' תפלה פ"ו ה"ד) לא הזכיר שזה בכלל לא תאכלו על הדם נראה ג"כ מדבריו דהוה אסמכתא, עכ"ד. (וכבר הביאו שהרמב"ם בספר המצוות שורש ט' כשביאר הרמב"ם הגדר דלאו שבכללות הביא דרשות חז"ל בסנהדרין סג,א, על לאו זה דלא תאכלו על הדם דקאי על אוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה לאחר שחיטה, ולסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום באותו היום וכו' וסיים שם ועוד אמרו מנין שלא יטעום אדם כלום עד שיתפלל ת"ל לא תאכלו על הדם לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם וכו' הרי משמע מכאן דסב"ל שהוא מדאורייתא, וראה גם מאירי ב"מ קטו,א, שכ"כ, וראה שו"ע אדה"ז סי' פ"ט סעי' ה' שהוא איסור דרבנן ואכמ"ל, וראה בס' כרם יעקב סי' ג' בארוכה), הרי דנקט המנ"ח דאי נימא דתפלה דרבנן לא שייך לומר דלאו זה דאיסור אכילה לפני התפלה הוא מדאורייתא.

ועי' גם בס' פקודת הלוים להרא"ה (ברכות שם) וז"ל: אמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתפללו על דמכם, פירוש ותפלה ודאי דאורייתא וכדקיימ"ל ולעבדו בכל לבבכם ועבודה שבלב זו תפלה וכו' ואין לוקין על לאו זה דהא האי קרא מדריש לדרשה אחריתי בסנהדרין סג,א עכ"ל. הרי מבואר בדבריו דסב"ל דדרשה זו הוא מן התורה, ומבואר גם דלא שייך איסור אכילה לפני התפלה מדאורייתא אלא אי נימא דתפלה דאורייתא, משא"כ אי נימא דתפלה דרבנן. וראה גם בס' פסקי דינים להצ"צ חידושים על הרמב"ם ריש הל' תפלה שהביא ראי' דתפלה דאורייתא כיון דדרשינן לא תאכלו על הדם לאיסור אכילה לפני התפלה, ודחה ממ"ש הרא"ש דאיכא לאו דאסמכוה אקרא עיי"ש.

ובסהמ"צ להרס"ג בביאור הגר"י פערלא עשה ב' (ע,א) הביא דברי הרא"ה הנ"ל וכתב וז"ל: ודבריו תמוהין אצלי ואין זה מובן מה ענין זה לזה דאפילו תמצי לומר דתפלה מדרבנן ומן התורה אינה אל רשות, מ"מ שפיר שייכא הך דרשה דלא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם לומר שאם בא להתפלל אסור לו לאכול תחילה עד שיתפלל, אבל ודאי אם אין דעתו להתפלל היום הרשות בידו לאכול ולא יתפלל ולא בא הכתוב אלא לאסור כשיש תפלה לפניו דהיינו שדעתו להתפלל עד שיתפלל עכ"ל.

ונראה לומר דהגרי"פ סב"ל כהגר"ח דאפילו למ"ד דתפלה דרבנן ה"ז רק דליכא חיוב להתפלל אבל גם לדידיה יש קיום תפלה מן התורה אלא דהוה רשות, ולכן שפיר הקשה כנ"ל שיש לפרש הלאו דלא תאכלו דאם בדעתו להתפלל אסור לו לאכול מדאורייתא, אבל אי נימא דלמ"ד תפלה דאורייתא אי"כ אפילו קיום מדאורייתא הרי אין לפרש לאו זה מדאורייתא כלל.

וכיון שהרא"ה והצ"צ והמנ"ח כתבו בהדיא דלמ"ד דתפלה דרבנן אין זה לאו מדאורייתא הרי מוכח דסבירא להו כדעת הרבי דמ"ד דתפלה דרבנן גם הקיום אינו אלא מדרבנן.

עוד יש להביא ראי' ממ"ש המג"א (או"ח סי' קכ"ח ס"ק מ' ושו"ע אדה"ז שם סעי' מ"ג) דכהן העומד בתפלתו והגיע הש"ץ לנשיאות כפים דצריך הכהן להפסיק בתפלתו ולעלות לדוכן לקיים מצוות נ"כ דהוה מדאורייתא, ואי נימא דגם למ"ד דתפלה דרבנן יש בזה קיום דאורייתא אלא שהוא רשות, א"כ למה לא נימא בזה העוסק במצוה פטור מן המצוה דזה אמרינן אפילו במצוה שאינה חיובית כמבואר בסוכה כו,ב, לגבי כותבי תפלין וכו' וכפי שהקשה בעמק ברכה שם, הרי מוכח דסב"ל דאי"כ אפילו קיום מצוה מדאורייתא ולכן מפסיק.

עוד יש להעיר שהרמב"ן החולק על הרמב"ם (בסהמ"צ מצוה ה' כנ"ל) וסב"ל דתפלה מדרבנן כתב דהא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם וגו' ודרשו דקאי על תפלה אין זה אלא אסמכתא בלבד עיי"ש, ולכאורה הרי פסוק זה אינה ציווי אלא דרך סיפור כמ"ש הכס"מ בריש הל' תפלה (שלכן לא הביא הרמב"ם בתחילה פסוק זה, וראה לקו"ש חל"ה פ' ויצא ע' 127) א"כ הי' הרמב"ן יכול לפרש שבאמת הוא דרשה דאורייתא אלא שאינה חיוב רק קיום בלבד, ולמה הוצרך לומר דהוה אסמכתא, אבל אי נימא דאי"כ אפילו קיום מדאורייתא א"ש, ויל"ע.

ולכאורה יש לבאר בזה דהגר"ח סב"ל דכיון דמצינו בתורה כמ"פ ענין התפלה, כמו בתפלת אליעזר עבד אברהם, תפלת יצחק ויעתר יצחק וגו' ועוד, לכן צ"ל דלכו"ע, יש בזה קיום מדאורייתא, אבל לכאורה יש לומר דכיון ששם היו התפלות לבקשות מיוחדות, לכן י"ל דה"ז כתפלה בעת צרה שגם הרמב"ן שם נוטה לומר דהוה מדאורייתא, (וכ"כ בחינוך מצוה תל"ג), ושוב י"ל דבתפלה סתם ליכא אפילו קיום מדאורייתא.

ועי' בס' עינים למשפט ברכות שם (אות ג' ד"ה והנה) שהביא ג"כ דברי מנ"ח הנ"ל, וכתב דאין דבריו מוכרחים דבגמ' ברכות שם ישנם ב' לימודים לאיסור זה הא' כנ"ל לא תאכלו על הדם וגו', הב' ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים עיי"ש, וכתב בעינים למשפט דלפי דרשה הא' שהאיסור הוא האכילה קודם התפלה שפיר י"ל דאם תפלה דרבנן ליכא איסור זה, אבל לפי דרשה הב' שהאיסור הוא התפלה שאחרי האכילה משום גיאות י"ל שהוא מן התורה עיי"ש, (משום שהוא היפך כבוד ה' וכו'), וזה מתאים להמבואר בהמכתב. (וראה רשימת מנורה אות ס"ה וחוברת ק"ו בביאור איסור זה עפ"י פנימיות הענינים, וראה לקו"ש חל"ב ע' 137 דתפלה הוא "מתיר" לצרכי האדם שאח"כ).

בדעת החינוך שהאיסור הוא מדאורייתא

ולפי הגר"ח יש לתרץ דברי החינוך שכתב (שם) דאיסור אכילה לפני התפלה הוא מדאורייתא משום לא תאכלו על הדם כנ"ל, ובמצוה תל"ג הביא החינוך דעת הרמב"ם דתפלה דאורייתא ודעת הרמב"ן שהוא מדרבנן ולא הכריע עיי"ש, והשתא אי נימא דרק אם סבירא לן דתפלה דאורייתא שייך לומר שהוא לאו מדאורייתא א"כ איך כתב בפשיטות כנ"ל דהוה מדאורייתא הלא אי נימא כהרמב"ן אי אפשר לומר כן? (וכפי שהקשה בס' דרכי שלום עמ"ס ברכות ע' קכ"ח) ולהנ"ל ניחא כיון די"ל דאפילו אם תפלה דרבנן הוה לאו זה דאורייתא וכמ"ש הגרי"פ דאם בדעתו להתפלל חל עליו איסור לאכול מקודם.

מיהו פשוט שיש לתרץ כן, רק אי נימא דהמחבר דס' החינוך אינו הרא"ה (ראה ברכי יוסף או"ח סי' י"ד אות ב' ושם הגדולים ערך רא"ה וערך חינוך, ושו"ת בית אפרים חאה"ע ח"א סי' א' ושדי חמד כללי הפוסקים סי' ט"ו אות ל"ו ועוד), אבל אי נימא שהוא מהרא"ה (כדנקטו הרמ"א ביו"ד סי' ס"א סעי' כ"א, והש"ך בכ"מ ועוד וכו') וכמבואר כל זה בארוכה ובפרטיות בתחילת ספר מנחת חינוך (מכון ירושלים) ע' 15, הרי ודאי אי אפשר לומר כהנ"ל כיון שמהרא"ה עצמו בברכות מוכח דאם תפלה דרבנן לא שייך לומר דלאו זה לאיסור אכילה לפני התפלה הוא מדאורייתא, ולפי"ז נצטרך לומר דאף דבמצוה תל"ג הביא גם דעת הרמב"ן דתפלה דרבנן מ"מ סב"ל בעיקר כדעת הרמב"ם דהוה מדאורייתא וכמ"ש בברכות שם, ולכן כתב בפשיטות במצוה רמ"ח דלאו זה לאיסור אכילה לפני התפלה הוא מדאורייתא.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות