E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ שמות - כ' טבת - תשנ"ו
רשימות
בענין מעלת מצות מילה
הת' שמואל בראדאוויטש
תלמיד בישיבה

ברשימות חוברת כ"ו שי"ל לקראת ש"ק פ' שמות, ברשימה הא' (ברית מילה, כב' אייר תש"ב) כותב כ"ק אדמו"ר וזלה"ק: "מצוה הא' שנצטוה היהודי הא', והיא מצוה ראשונה שנעשה ביהודי מיום שנולד, ומורה על כלל התומ"צ. ובנדרים (לב.) גדולה מ. ששקולה כנגד כל המצות שבתורה. היא המצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף ממש (עייג"כ שבת קל.), עכלה"ק.

ובהערה 3 (מהמו"ל) כתבו: "כנראה הכוונה להמסופר שם ~ בנוגע להחילוק שבין מצות מילה למצות תפילין ~ אודות "אלישע בעל כנפים", "שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה . . שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו, והי' אלישע מניח תפילין ויצא לשוק וראהו קסדור (ממונה) אחד . . רץ אחריו, כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, א"ל מה בידך אמר לו כנפי יונה, פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה ~ שלא זו בלבד שלא ניכר רישומה של המצוה בגוף האדם, אלא יתירה מזה, שהתפילין עצמם נראו כ"כנפי יונה" ולא הי' ניכר שהם תפילין, חפצא דקדושה, שזהו הקצה ההפכי ממצות מילה שרישומה ניכר בגוף".

ולכאורה קשה, ד[נוסף להדוחק שבדבר ~ לומר שזו היתה כוונת רבינו] הרי:

א) כוונת רבינו כאן היא להדגיש שמצות מילה היא היחידית שרישומה ניכר בגוף, משא"כ בהמעשה של "אלישע בעל כנפים" רואים משם איך שמצות תפילין אין רישומה ניכר בגוף, אבל אין משם שום הוכחה שמצות מילה רישומה ניכר בגוף, וכ"ש שאין משם הוכחה שהיא היחידית בזה.

(ויש להוסיף, דאדרבה, כוונת הגמ' בהביאה המעשה מ"אלישע בעל כנפים" היא להוכיח החילוק בין תפילין (וכו') למילה ועבודה-זרה. עיי"ש. ומזה, דגם כוונת הגמ' אינה להדגיש החידוש שבמצות מילה, על שאר מצוות).

ב) ועיקר, הרי כל הסיפור הנ"ל של "אלישע בעל כנפים" הי' נס, שנמצאו בידו כנפי יונה במקום תפילין, ולא ניכר שום רושם מהמצוה, וא"כ איך אפשר להוכיח משם שמצות תפילין אין רישומה ניכר בגוף.

והנראה לומר בפשטות הוא, דכוונת רבינו היא על מה דאיתא שם (בשבת קל.): "תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", עדיין עושין אותה בשמחה. וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות דכתיב "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" ~ על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. ורש"י בד"ה "שש אנכי על אמרתך" כותב וז"ל: "אמירה יחידה (ראה מהר"ם שי"ף, על אתר ~ ההכרח לזה) שקדמה לשאר אמירות והיא מילה שישראל עושין וששים עליה דכל שאר מצוות אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו מעיד עליהם לעולם כדאמרינן במנחות (דף מג:) בדוד שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער אמר אוי לי שאני ערום מכל מצוות כיון שנזכר במילה נתיישבה דעתו".

הרי מבואר משם איך שמצות מילה יחידה היא בזה שמעידה עליו לעולם ואפי' כשהוא ערום וכו', כלומר ש"היא המצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף ממש".

ואין להקשות דלפי"ז היה צריך רבינו לציין למנחות מג: (ששם המקור לסיפור הנ"ל דדוד המלך ~ המובא ברש"י הנ"ל) וכדרכו בכמה מקומות בלקו"ש כשמבאר ענין זה (שמילה היא פעולה נמשכת) [ראה לדוגמא לקו"ש ח"ג פ' לך לך ע' 757], שהרי כוונת רבינו כאן היא להדגיש שמצות מילה היא המצוה היחידה שרישומה ניכר בגוף כנ"ל, וענין זה מודגש דווקא בפירש"י במס' שבת שכתב "אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות והיא מילה". משא"כ שם במנחות בהסיפור של דוד המלך הרי שם מוכח רק שמצות מילה היא פעולה נמשכת (שרישומה ניכר בגוף) כמבואר בלקו"ש הנ"ל, אבל אינו מודגש שמצות מילה היא היחידה שרישומה ניכר בגוף.

ולהעיר, דבגמ' מנחות שם אין כוונת הגמ' להדגיש החידוש שבמילה, ואדרבה, תוכן הגמ' שם הוא במעלת מצות ציצית (תפילין ומזוזה) ששקולה כנגד כל המצוות. עיי"ש. וק"ל.

[או י"ל באו"א דאיידי דמציין בהמשך הרשימה לשבת קל., לגבי זה שכל המצוות צריכים להיות בשמחה ע"ד מילה, מציין גם הכא לאותו מקום (ע"ד איידי דתני סיפא תני רישא) ודו"ק].

ותמה אני על המו"ל שלא הרגישו בזה, ואם כן הרגישו בזה ~ אבל שללו זאת מטעם אחר, היו צריכים עכ"פ להזכיר זאת, שהרי כל המעיין במסכת שבת יקשה לו כנ"ל, ובטח יפרסמו המו"ל דעתם בזה.

ולא באתי אלא להעיר, ובפרט שעמקו וכו' דברי רבינו, כנודע.