הרמב"ם בפי"א מהל' שבת הט"ז פסק המעביר דיו על גבי סקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. ובהל' גירושין פ"ג ה"ד פסק וכל גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט. והנה לשון כל גט משמע אפילו דיו ע"ג סיקרא.

וצ"ב מהי הטעם לחלק בין דין כתיבה בשבת לגט בכה"ג.

והנה מקור דין הנ"ל מבואר בגיטין יט,א שפסקו ר"י ור"ל המעביר דיו ע"ג סקרא בשבת חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק ור"ל שאל מר' יוחנן מהי הדין בגט אם העביר דיו ע"ג סקרא (כשחתם אחר והעביר העד בדיו ע"ג החתימה).

ואמר ר' יוחנן דאינו כתב וע"ז שאל ר"ל והלא למדתנו רבנו דלענין שבת הוי כתב וענה ר"י וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ופרש"י מדמין מלשון כמדומים וכי מפני שאנו סבורים להחמיר לענין שבת נעשה מעשה להקל לענין גט.

וצ"ב איך פסק הרמב"ם דבשבת חייב שתים ומשמע דאי"ז ספק וחייב קרבן הרי במסקנא משמע דר' יוחנן סבר דהוי ספק.

וכתבו המפרשים שהרמב"ם מפרש הגמ' מדמין מלשון דמיון והשוואה וענה ר"י וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להשוות גט לשבת דאע"פ שנראה דומים בדין זה יש לחלק ביניהם ובשבת חיים שתים ובגט לא הוי כתיבה כלל.

אבל צ"ב מהי הטעם וסברא לחלק ביניהם?

ויש שכתבו (ראה מהר"ם שי"ק שם) דבשבת יש לחייב משום מלאכת מחשבת משא"כ בגט בעי כתיבה גמורה.

וכן כתב המרדכי סי' שדמ שם לחלק בין שבת לגט בדין חק תוכות. דבשבת חייב אע"פ שלא עשה מעשה כתיבה רק באופן של גרמא ע"ד נטל גגו של חי"ת ועשאו שני זיינין דמשום מלאכת מחשבת חייב משום כתיבה בשבת, אבל בגט בעי כתיבה גמורה וחק תוכות לא הוי כתיבה מעשה כתיבה (כמבואר בגיטין כ,א).

ועד"ז יש לחלק במעביר דיו ע"ג סקרא.

וצ"ב דבשלמא בחק תוכות יש לומר דבגט לא מהני משום דלא הוי מעשה כתיבה, אבל הכא בדיו ע"ג סקרא שמחק האות של סיקרא וכתב אות של דיו ובשבת חייב שתים, מדוע בגט לא חשוב מעשה כתיבה הרי נמחק האות של סיקרא וכתב אות בדיו.

והנה בדף כ,א שם דנה הגמ' בגט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה (בדיו ע"ג דיו).

ואמר רב חסדא דהוי מחלוקת ר"י וחכמים שנחלקו בס"ת אם מהני לקדש השם.

ורב אחא ב"ר יעקב אמר דדילמא רבנן מודי דמהני בגט, ובס"ת לא מהני משום דבעינן זה אל-י ואנוהו. (דהוי מנומר ראה מג"א סי' לג סק"ז.)

ובחידושי הרמ"ה שם מביא גירסא בגמ' (וכן כתב המ"מ ברמב"ם גירושין שם) דעד כאן לא מכשיר ר' יהודה אלא בס"ת דלא בעינן כריתות אבל הכא כריתות בעינן וליכא.

וצ"ב מהי הקשר הא דכתב ע"ג כתב לדין כריתות?

והנה בסה"ת הל' תפילין וכן כתב המרדכי שם (והובא בשו"ת צ"צ או"ח סי' טו) דרק לענין לשמה מהני כתב ע"ג כתב אבל אם כתב הראשון הי' חק תוכות לא מהני העברת קולמוס להכשיר האות (אפילו לר' יהודה).

ובמפרשים כתבו (ראה בחידושי הגר"ח כאן) דמבואר בס"ה דאין הטעם דהוי' כתב לר' יהודה משום דנמחק כתב הראשון שנתכסה בדיו ועכשיו כתב אות חדשה ע"ג דא"כ גם בחק תוכות לתכשר.

אלא אות הראשון עדיין קיים אלא שעכשיו הוא מוסיף על האות עוד דיו (שהרי אות יכול להיות באופנים שונים בעבי') והא דחשיב כתב משום שעכשיו גמר ומשלים האות ומהני לענין לשמה (דלשמה הוי דין בכתיבת האות וחשיב שנכתב האות לשמה ע"י שגמר והשלים לשמה).

אבל לענין חק תוכות לא מהני שהרי סו"ס חלק מאורת היא פסולה שלא נכתב ע"י מעשה.

ולפ"ז יש לבאר הא דחלוק ס"ת מגט, דרק בס"ת אפשר שמהני העברת קולמוס לשמה אבל בגט דבעינן כריתות בעי שכל פרט מכתיבת הגט יהי' לשמה (לשם כריתות) והכא שחציו התחתון של האות לא נכתבה לשמה לא הוי' כריתות.

והנה ביאור זה מתאים בסוגיא בדף כ' בדיו שחור ע"ג דיו שחור די"ל שלכו"ע אין האות התחתון נמחק ואדרבה העליון מתקן ומשלים התחתון.

אבל בדף יט,א בדיו ע"ג סקרא שאות התחתון נכתב בסיקרא שהיא אדום, והעביר ע"ז בדיו שחור, ולגבי שבת נחשב שנמחק האות התחתון ובפשטות משום עכשיו האות היא בדיו שחור ולא חשיב כאות אחת עבה.

מדוע באופן זה לא מהני בגט דאע"פ דבעינן כריתות אבל הכא אין האות התחתון כאן שהרי נמחקה

ויש שכתבו (ראה בשיעורי ר' אבא גיטין) דיש לומר דגם בדיו ע"ג סיקרא לא נחשב כנמחק האות לגמרי שהרי סו"ס היא כאן אלא שהאות נעשה עבה.

והא דחשיב כנמחק לענין שבת היא משום דבשבת גדר מוחק אינה שנמחק האות לגמרי אלא שנמחק האות באופן שא"א לקרותה והכא שנתכסה בדיו הוי מחיקה.

ויש לומר דכל הדיון בגר"ח שם דמדוע לא יהא חשיב האות התחתון נמחק הרי האות התחתון מכוסה?

הנה י"ל דזה רק בגדרי מוחק וכותב בשבת שדנים על כתב של קריאה אבל אם דנים על עצם האות אמרינן שעדיין אות התחתון קיים.

ומצינו עד"ז במוחק שעוה מהאות, דבתפילין אינו פוסל משום שלא כסדרן שהרי האות בעצם קיים אלא שלא נראה ועכשיו מגלה האות אבל בשבת יש סברא לחייב במוריד שעוה מב' אותיות שעי"ז יש תיקון לאותיות הכתובות. (ראה שו"ע אדה"ז סי' שמ סעי' ד)

ומזה משמע דכשדנים על עצם האות כמו בתפילין וכיוצא בזה אמרינן שאות המכוסה הוי אות, אבל לענין שבת הדיון היא אם יש כאן כתב של קריאה ולכן עי' הורדת השעוה נעשה תיקון לאותיות הכתובות שאפשר לקרותה.

ועד"ז במעביר דיו ע"ג סקרא דאם דנים על עצם האות אמרינן שהאות התחתון קיים וכיון שנכתב שלא לשמה פסול בגט דכריתות בעינן וליכא אבל אם דנים אם יש כאן כתב של קריאה אז אמרינן שהסיקרא נמחקה שא"א לקרותה ונמחקה ע"מ לכתוב אות שחור שהיא חשובה יותר וחייב משום מוחק ע"מ לכתוב, וגם משום כותב.

(משא"כ במעביר דיו ע"ג דיו אינו חייב משום מוחק שהרי אי"ז ע"מ לכתוב ולתקן שהרי האות שחור כבר הי' קודם ואין כאן שום תקון, וראה בגר"ח שם.)

ויש להביא סמוכין ודוגמא להנ"ל משו"ע אדה"ז ח"א סי' לג סעי' ה וכיון שרצועות שחורות הלמ"מ צריך שישחירן ישראל לשמן ולא נכרי ואפי' בדיעבד פסולות ע"י נכרי… ויש מי שאומר שיש להן תקנה שיחזור וישחירן ישראל לשמן וטוב להחמיר.

ובקו"א שם כתב ויש מי שאומר כו', עי' ב"י א"ע ססי' קל"א ובש"ע שם דלא קיימא לן הרי [ופירוש דהתם מבואר להלכה דכתב ע"ג כתב לא מהני לענין כתיבת גט ומדוע הכא מהני במשחירן ישרא אח"כ על מה שכבר השחירן נכרי]. ומתרץ אדה"ז ואפשר דש"ה [דשאני הכא] דבחזותא תליא מילתא והעליון הוא הנראה ובצבע הלך אחר הנראה עי' פי"א דנגעים מ"ה וצ"ע לדינא.

ויש לבאר דבצבע הדיון היא על מה שנראה חלק העליון וזה הי' לשמה משא"כ בכתיבה הדיון היא על עצם האות אם הי' לשמה גם חלק התחתון וכיון שהתחתון לא הי' לשמה פסולה.

ועד"ז מחלק הרמב"ם בכתיבה עצמה בין שבת לגט דבשבת הדיון היא הכתב של קריאה ובגט הדיון היא בכתיבה בעצם עצם האות.

והנה בשו"ת צ"צ שם כתב בסק"ח דטעם רבנן (לרב חסדא) דכתב ע"ג כתב פסול משום דכתב העליון אינו על הגויל דכתב הפסול מפסיק. ועפ"ז מיישב פסק המ"א בהל' תפילין (ועד"ז פסק אדה"ז שם).

וטעם זה כתב הבני שלמה (נדפס בסוף הרמב"ם) לתרץ חילוק ברמב"ם בין שבת לגט דבגט בעי שיהא על הגויל ולכן דיו ע"ג סיקרא לא מהני משום שחוצץ משא"כ בשבת. וכבר עמדו בזה מפרשים דגם בגט אפשר דמהני ע"ג דיו דחשיב דבר המתקיים ואין דין בגט שיהא על הגויל כמו בס"ת.

והנה מאדה"ז בקו"א שם משמע דפסול כתב ע"ג כתב אינו משום חציצה כמו שכתב הצ"צ דא"כ מהי הקושיא מרצועות שחורות דאפשר דאין דין שיהא הצבע על הרצועה ממש ואם נימא שגם בתפילין בעינן שיהא על הרצועה עצמה א"כ מהי התירוץ שם דדנים על צבע העליון הרי יש כאן הפסק (וראה בשו"ת נודע ביהודה או"ח סי' א).

ומשמע לכאורה דאדה"ז סבר דטעם דכתב ע"ג כתב לא מהני אינה משום פסול חציצה אלא משום דבכתיבה לא מהני רק מה שנראה העליון דדנים על עצם כתיבת האות וכיון שהתחתון הי' פסול, נמצא דחלק מהאות הי' בפסול משא"כ בצבע דנים על הנראה. והעליון הנראה הי' לשמה.