בס' 'מגולה לגאולה' (עמ' 202), מובא משיחת קודש ליל שמחת תורה תשמ"ט שאמר הרבי וזלה"ק: "כאשר נזכה לראות את פני משיח צדקינו בפעם הראשונה, מסתבר שיצטרכו לברך "שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה" במכל שכן וקל וחומר מברכת שהחיינו על ראיית חבירו שלא ראהו שלשים יום (רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ב)". עכלה"ק.

ויש להעיר בענין זה, שבס' 'מנחת שלמה' (להגרש"ז אויערבאך ז"ל) סי' צ"א אות כ"ז, הביא דברי הר"ש הומינר ז"ל שבביאת משיח נברך ד' ברכות: א) ברוך חכם הרזים, (שבודאי יהיו שם ששים רבוא מישראל עד אין מספר); ב) ברוך שחלק חכמתו ליראיו; ג) ברוך שחלק מכבודו ליראיו; ד) ברכת שהחיינו.

ועי' גם בס' 'לב חיים' (ח"ב סי' מ"ב) שכתב וז"ל: "ונראה דמברכים (בביאת המשיח) ברכת גואל ישראל אשר גאלנו מגלות המר הזה, ובסדר שתיקנו בסוף הגדה ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו ומברכים גאל ישראל, כמו"כ יהי' בגאולה העתידה לבוא בב"א, וגם ברכת שהחיינו כי זכינו לזמן הזה כי בודאי אנחנו קובעים יום הגאולה ליו"ט גמור ולקדש בו בקדושת היום וכן לומר שהחיינו, וכן שמעתי שכן דעת מורנו הרב כנה"ג ז"ל לומר, כי יום הגאולה הוא יו"ט גמור ולקדש עליו ובכלל קידוש היום הוא לומר ג"כ זמן" עכ"ל. דלפי"ז ניתוסף ברכה חמישית ברכת גואל ישראל.

הטוב והמטיב או שהחיינו

והנה בקובץ מורי' (שנה ז' גליון ו-ז), הקשה אחד להר"ש הומינר על מה שכתב שיברכו ברכת שהחיינו, דהלא על בשורה טובה לדידיה ולאחריני מברכים "הטוב והמטיב", וא"כ כשנשמע שמשיח צדקנו בא צריך לברך ברכה זו דהטוב והמטיב, ואח"כ בראייתו אינו ברור שצריך לברך שהחיינו כיון שכבר בירך הטוב והמטיב (ראה 'שערי ציון' סי' רכ"ה ס"ק ה'), וענה לו הר"ש הומינר עפ"י מ"ש בשו"ע או"ח סי' רכ"א ס"ב בנוגע לירידת גשמים, דאם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב, ואם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו, וכתב ב'ביאור הלכה' שם וז"ל: "מברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב דאע"ג שגשם זה הוא טובה ג"כ לכל העולם שהרבה אנשים יש להם שדות, מ"מ לא שייך לברוכי הטוב והמטיב דבעינן שיהיו שותפין עמו גופא בטובה זו שהוא מברך עליה". עכ"ל. ועי' גם מג"א שם ס"ק א', ובשו"ת 'הלכות קטנות' סי' קצ"ז ועוד, וה"נ בנוגע לביאת המשיח דאף שהיא טובה לכל העולם, מ"מ כיון שאין עמו שותף בזה גופא, מברך שהחיינו עיי"ש. וראה הערות וביאורים גליון תסג.

והנה אף דדין זה בגשמים הוא שיטת הרי"ף בברכות נט, ב, וכן פסק הרמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ה, וכן פסק המחבר שם. מיהו הרבה ראשונים חולקים על פירוש זה בברכות שם, ועי' ברא"ש שם (פ"ט סי' ט"ו) שכתב על הרי"ף, וז"ל: "ולא נהירא מה שכתב צריך שיהי' לו שותף בקרקע, דהא כיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפין עמו דהא על מיתת אביו והוא יורש מברך הטוב והמטיב משום דאיכא אחריני שירתי בהדיה ולא מפליג אפילו חלקו נכסים על פיו, אלמא לא בעי שיהא שותף עמו בטובתו, רק שיהא בשורה טובה גם לאחרים בשלהם הלכך גרסינן כגירסת הספרים אידי ואידי דאית ליה לדידיה ולא קשיא הא דאית להו לאחריני בהדיה והא דלית ליה לאחריני בהדיה, פי' בית חדש וכלים חדשים דלית להו לאחריני בהדיה שותפות מברך שהחיינו אבל גשמים דאית להו לאחריני בהדיה שטובת הגשמים היא לכל בעלי השדות מברך הטוב והמטיב". עכ"ל.

וכן גריס רש"י שם ופירש כהרא"ש, ועי' גם בחי' הרשב"א שם דהקשה על הרי"ף כהרא"ש ממת אביו והוא יורשו, וא"כ גם בגשמים, כיון שיש שותף לעולם עמו בטובת הגשמים שהמטר יורד בשדות אחרים, אף הוא מברך הטוב והמטיב שהוא וכל העולם שותפין באותה טובה, וכ"כ בשטמ"ק שם ובחי' הריטב"א, ובטור שם הובאו ב' הדיעות עיי"ש. ועי' גם בס' 'שלמה משנתו' שהביא כמה ראיות לדעת רש"י.

דלפי שיטה זו מובן שכן הוא גם בבשורת הגאולה, שכיון שכל העולם שותפין עמו בטובה זו מברך הטוב והמטיב, אבל לדינא כיון שפסק המחבר כדעת הרי"ף והרמב"ם מברכינן שהחיינו.

גשמים בשביל יחיד גאולה בשביל כל העולם

אלא דבס' 'מרומי השדה' ברכות שם, הביא שם קושיית הרא"ש על הרי"ף והרמב"ם מירושה דמברך הטוב והמטיב, ובפשטות זהו גם כשהאב חלק הנכסים על פיו, ונמצא דאף שאין אחר שותף עמו בנכסיו דמ"מ מברך הטוב והמטיב, וא"כ גם לגבי גשמים כן? ותירץ הנצי"ב עפ"י המבואר בתענית ט, א, דגשם בא בשביל היחיד, וא"כ כד אזיל גשם אחד על שדות הרבה, הרי זה דומה לאחד שנותן בבת אחת לזה מתנה בפני עצמו ולזה מתנה בפני עצמו ואין אחד תלוי בחבירו, דאז אינו מברך הטוב והמטיב, וה"נ בגשם כן הוא דכשיורד גשם בשדהו הרי זה טובה רק לדידיה בלבד, ואין אחר שייך לזה כלל עיי"ש, דלפי"ז יוצא דמתי סב"ל להרי"ף והרמב"ם דמברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב, זהו רק בגשמים שכאו"א אינו תלוי בחבירו, אבל בירושה אף שהאב חילק הנכסים בחייו, מ"מ כיון שסיבה אחת לכולם שלפני מיתתו הוא מוריש נכסיו לכל בניו, לכן גם להרי"ף מברך הטוב והמטיב ולא קשה קושיית הרא"ש והרשב"א.

דאי נימא כן, יוצא דלכו"ע בנוגע לבשורת הגאולה כיון שהיא גאולה אחת כללית לכל העולם כולו, וכדאיתא במדרש תנחומא (נצבים א' בסופו, מובא בלקו"ש חכ"ב עמ' 259-263 ובכ"מ): "אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת". נמצא דלכו"ע צריך לברך "הטוב והמטיב".

ועי' גם בס' 'בני יהונתן' (להגר"י אייבשיץ) פ' בראשית (אות ה') שביאר פלוגתת הרי"ף עם רש"י הנ"ל עפ"י הגמ' תענית הנ"ל, דאמר רבי יוחנן מטר בשביל יחיד, ופירש"י שאפי' אי"צ מטר אלא אדם אחד כגון שזרע אחר זמן זריעת בני אדם בא מטר בזכותו לכל העולם, אבל התוס' שם בע"ב (בד"ה "תלמוד לומר עשב") פי': "שאם לא יהיו צריכים אלא לעשב אחד ירד על אותו עשב ועל שאר כל השדה לא ירדו", ולפי"ז י"ל שהרי"ף אזיל בשיטת התוס' - דמטר בא בשבילו על שדה שלו לבד, ולא מצי לברך הטוב והמטיב דטוב לו בלבד, ורק כשיש לו ארעא בשותפות מברך הטוב והמטיב, אבל רש"י לשיטתו אזיל דבשבילו בא מטר לכל העולם, לכן סב"ל שכל מי שיש לו ארעא שותף הוא בטובה זו.

ועי' גם פמ"ג א"א ר"ס רכ"א שכתב וז"ל: "ולכאורה עד כאן אמרו הרי"ף והרמב"ם באין שותפות שהחיינו אלא בגשמים דכתיב (עמוס ד, ז) חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר הלכך אין ברור כ"כ לברך הטוב והמטיב כ"א ביש שדה א' בשותפות משא"כ נילוס שעולה ומשקה מילתא שלא שכיח כלל שישקה שדה אחד ולא אחרים מסתברא דאף לרי"ף והרמב"ם מברך הטוב והמטיב". עכ"ל. דלפי"ז ג"כ יוצא בנוגע לביאת המשיח שהגאולה היא בבת אחת לכל העולם כולו דלכו"ע מברכינן הטוב והמטיב.

דעת אדה"ז שלא כהנ"ל

אבל ראה ב'לוח ברכת הנהנין' לאדה"ז (פרק יא הל' כד) וז"ל: "...ואם מת אביו שיורשו . . ואחר כך שהחיינו, ואם יש לו עוד אח שיורש עמו אף על פי שאין אחיו אצלו מברך כל אחד הטוב והמטיב במקום שהחיינו, הואיל והם שותפים בטובה אחת ממש שהם שותפים בכל הממון כולו קודם החלוקה שכולו לזה וכולו לזה...". עכ"ל. הרי מוכח מזה דאדה"ז לא סב"ל כנ"ל, דרק בגשמים סב"ל דמברך שהחיינו כיון שהוא בשביל היחיד משא"כ בירושה, שהרי גם בירושה סב"ל דרק כשהאב לא חילק נכסים בחייו מברך כ"א הטוב והמטיב כדמוכח מלשונו הנ"ל, אבל אם חילק נכסיו בחייו מברך שהחיינו, (ובזה גופא תירץ קושיית הרא"ש והרשב"א הנ"ל על הרי"ף, דלדידהו הדין בגמ' דבירושה מברך הטוב והמטיב הוא רק כשהאב לא חילק נכסיו בחייו דאז הם שותפין בטובה אחת ממש, אבל אם חילק נכסיו בחייו לא), ולפי"ז יוצא בעניננו בנוגע לבשורת הגאולה, דאף שהיא גאולה אחת לכל העולם, כיון שאין שותפין בטובה אחת ממש מברכינן שהחיינו ולא הטוב והמטיב.

אבל י"ל דכל זה אינו, דהנה כתב אדה"ז שם בהל' כג וז"ל: "על שמועות טובות בין שהיא טובת רבים בין שהיא טובת יחיד, כל שלבו שמח בטובתו כגון שהוא אביו או רבו או רעו אשר כנפשו מברך הטוב והמטיב הטוב לו ששימח לבבו והמטיב למי שנעשית לו הטובה ואין צריך לומר אם רואה הטוב בעיניו, ואם בשרוהו טובת עצמו מברך שהחיינו ואם יש לו שותף בה מברך הטוב והמטיב...". עכ"ל.

ולפי"ז י"ל, שבשמיעת בשורת הגאולה, בפשטות עיקר השמחה היא שכלל ישראל כולו נגאל מגלות והוה טובת הרבים, וכדמוכח גם מנוסח התפלות להגאולה, שעיקרן הם תפלות כלליות לכל ישראל, לבנין ירושלים וביהמ"ק וכו', במילא צ"ל ההודאה על גאולת כלל ישראל, וכמ"ש אדה"ז "שהיא טובת רבים" ומברכינן הטוב והמטיב.

ומה שאמר הרבי דכאשר נזכה לראות פני משיח צדקינו נברך שהחיינו, י"ל שזהו ענין אחר דמברכינן על הראי' מה ששמח ונהנה בראייתו, וכמ"ש אדה"ז בהל' כב דבלי ראי' אינו מברך, ובזה אפילו אם גם אחר נהנה אינו מברך הטוב והמטיב כ"א שהחיינו, כיון שאין זו טובה אלא שמחת הלב בלבד עיי"ש, משא"כ ברכת הטוב והמטיב היא על שמועת בשורת הגאולה, ולפי מ"ש הגר"ח פאלאג'י לעיל נמצא דמברכינן עוד פעם שהחיינו משום קדושת היום.