E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
י"ד כסלו - ש"פ ויצא - תש"ס
לקוטי שיחות
הסדר בג' תפלות שביום

הרב אברהם יצחק ברוך גערליצקי
ר"מ בישיבה

בלקו"ש חל"ה פ' ויצא ב' מבאר דידוע הכלל בהלכה, דבמעשה בראשית היום הולך אחר הלילה, ובקדשים הלילה הולך אחר היום, ובענין התפלה תרווייהו איתנהו בה, שיש בענין התפלה גדר של "קדשים" שמצד זה לילה הולך אחר היום, [שחרית מנחה ערבית], וגם גדר של "מעשה בראשית" שבזה היום הולך אחר הלילה [ערבית שחרית מנחה], דענין ה"עבודה שבלב" שבתפלה - הדביקות בה', ה"ז גדר של "קדשים" דהוה כמו קרבנות, שהם הקרבה לה', והענין ד"בקשת צרכיו" שבתפלה ה"ז הענין ד"מעשה בראשית" שהאדם חושב אודות צרכיו, ומבאר שם (סעי' ג') דלהלכה למעשה נקטינן שסדר התפלות הוא ערבית שחרית מנחה, ולכן ליכא אפילו קס"ד בגמ' (ברכות כו,א) בהא שיכולים להשלים תפלת מנחה בערבית להיותה הסיום של ג' התפלות, כיון דנקטינן שערבית הוא תפלה של יום החדש, והטעם דשייך תפלת תשלומין של מנחה בערבית הוא משום דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי כמבואר שם, וממשיך לבאר הטעם כי עפ"י הלכה עצם המצוה דתפלה היא בקשת צרכיו וכו' עיי"ש.

ובהערה 10 שם כתב דהמאירי פירש שם לפי המסקנא דהא שיש תשלומין של מנחה בערבית ה"ז משום דאברים ופדרים שמתעכלין כל הלילה מקרבן היום שעבר הם עיי"ש, דלפי דבריו יוצא להלכה דתשלומין של מנחה בערבית הוא משום הקרבנות, דשם אמרינן שהלילה הולך אחר היום, וכנראה שהוא מפרש דברי רבי יוחנן "טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו", דכוונתו לומר דליכא כאן עבר יומו, כיון דבקרבנות ה"ה יום אחד.

משא"כ לדידן דנקטינן להלכה שבאמת עבר יומו ומ"מ מתפלל משום דרחמי נינהו, (כמבואר בהשיחה) מפרשינן כוונת ריו"ח "ואין בזה משום דעבר יומו כו'" דאין זה חסרון הכא, כיון דצלותא רחמי היא, וכמ"ש בשו"ע אדה"ז סי' ק"ח סעי' ב': "טעה או נאנס ולא התפלל מנחה כו' ואעפ"י שהתפלות הן כנגד הקרבנות, אין אומרים כיון שעבר יומו בטל קרבנו, כיון שמ"מ התפלות הן בקשת הרחמים וכל אימת שיתפלל יש לו שכר תפלה כו'".

בגדר תפלת תשלומין איזה תפלה היא

ונראה לבאר בזה, דהנה בגדר תפלת תשלומין יש לפרש בב' אופנים: א) שהיא היא אותה התפלה שהחסיר, כגון כשלא התפלל שחרית שמתפלל מנחה שתים, הנה תפלה השני' היא תפלת שחרית, והדין דתשלומין הוא דאפשר להתפלל תפלת שחרית בתורת תשלומין אחר תפלת מנחה, ב) שגם תפלה שני' היא תפלת מנחה, כי אחר זמנה לא שייך כלל תפלת שחרית, והדין דתשלומין הוא שאפשר לו להתפלל תפלת מנחה ב' פעמים להשלים התפלה שחסר שהרי צריך להתפלל ג' תפלות בכל יום.

ויש להביא ראי' לאופן הא' מהא דמקשה בברכות שם על המשנה תפלת השחר עד חצות, והא אמר ריו"ח טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים שחרית מתפלל במנחה שתים? [הרי דתפלת שחרית היא גם אחר חצות], ומתרץ כולא יומא מצלי ואזיל, עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה, מכאן ואילך שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה עיי"ש, והנה אי נימא כאופן הב' דתפלת התשלומין אינה אותה תפלה שהחסיר, מהו בכלל קושיית הגמ' בהא דתנן תפלת השחר עד חצות הרי התפלה של תשלומין היא של תפלת מנחה ולא תפלת השחר? הרי מוכח מזה כאופן הא'.

וראה גם באשל אברהם (להגה"ק מבוטשאטש) ריש סי' ק"ח שכתב דבשבת אם משלים של שחרית במנחה אומר ישמח משה כבשחרית עיי"ש, והטעם בזה י"ל כנ"ל באופן הא' (וראה תהלה לדוד שם אות י'), ועי' מג"א סי' ק"ח סק"א וז"ל: מתפלל מנחה. וכשהוא ש"ץ יוצא במה שמחזיר התפלה בקול רם (רדב"ז סי' שס"א כ"ה) עכ"ל, וכ"ה בשו"ע אדה"ז שם סעי' ו', ולכאורה בשלמא אי נימא כאופן הב' שתפלת התשלומין היא תפלת מנחה שפיר מובן איך אפשר לו להוציא את הרבים בתפלת מנחה, אבל אי נימא שהיא תפלת שחרית דיליה, איך מוציאם בתפלת המנחה, וא"כ מוכח מזה כאופן הב', אבל עי' בשערי תשובה שם שכתב וז"ל: וכתב בר"י מי שנאנס ולא התפלל ערבית ובשחרית התפלל בלחש לחובתו, ובחזרת תפלת הש"ץ כיון לצאת בה תפלת ערבית לתשלומין יצא וכו', ואע"ג דהש"ץ מכוין להוציא מי שאינו בקי על תפלת שחרית והוא מתכוון על ערבית לית לן בה כיון דהברכות כי הדדי נינהו וכמ"ש המג"א כאן מתשובת הרדב"ז וכו' עכ"ל. הרי מוכח מזה דסב"ל כאופן הא' ומ"מ כיון דהברכות שוות יכול להוציאם, (ושייך בזה שומע כעונה והעונה אמן ה"ה כמברך וכו' והם מתכוונים בשביל תפלת שחרית).

תשלומי מנחה בערבית הוא באופן אחר

והנה לפי המבואר בהשיחה דלהלכה נקטינן בנוגע לתשלומין של מנחה בערבית שזהו מצד דצלותא רחמי נינהו, יש לומר דכל מה שאמרינן כאופן הא' דמתפלל תפלת שחרית במנחה, ה"ז רק בתפלות אלו שהם ביום אחד ולא שייך שם עבר יומו בטל וכו' כגון כשמתפלל ערבית בשחרית ושחרית במנחה, אבל כשמתפלל של מנחה בערבית, כיון שבאמת עבר יומו וכו' כנ"ל אלא שמתפלל משום דצלותא רחמי נינהו, שם אמרינן כאופן הב', כי ביום חדש לא שייך עוד תפלת המנחה מיום שלפניו, שהרי כבר עבר יומו לגמרי, ושם נימא שגדר התשלומין הוא כאופן הב' שמתפלל ב"פ ערבית ומשלים עי"ז הג' תפלות שחסר.

ויסוד לזה יש להביא מב' מימרות הנ"ל דריו"ח (בברכות שם), הא' טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים שחרית מתפלל במנחה שתים, הב' טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואין בזה משום דעבר יומו וכו', וכבר הקשו הפנ"י והצל"ח שם דלמה חילקם ריו"ח לב' מימרות ולא כללן ביחד? ולהנ"ל י"ל משום שהם ב' אופנים שונים במהותו של התשלומין כנ"ל, ומדוייק לפי"ז מאד לשון ריו"ח, דבמימרא הא' אמר "מתפלל בשחרית שתים כו' מתפלל במנחה שתים"", דהיינו דבזמן שחרית מתפלל שתים וכן בזמן המנחה מתפלל שתים, [הא' של העכשיו והב' של הקודמו וכו'] משא"כ במימרא הב' בלא התפלל מנחה לשונו הוא "מתפלל ערבית שתים", ולא אמר מתפלל בערבית שתים כי הכא התשלומין הוא שמתפלל ערבית ב' פעמים.

ולפי"ז יש לבאר הסוגיא דברכות שם, וכפי שנת' דממה שהקשה הגמ' בתחילה על המשנה דתפלת השחר עד חצות מדין תשלומין מוכח דסב"ל כאופן הא', ובהמשך לזה איבעיא להו בנוגע לתשלומי מנחה בערבית, דשם נקט בפשיטות דלא שייך לומר ביום חדש שמתפלל תפלת מנחה, אי נימא דשוב לא שייך בזה תשלומין כלל, או דגם שם שייך תשלומין אבל באופן אחר משום דצלותא רחמי נינהו וכו', ומביא לפשוט מריו"ח ממימרא הב' שגם שם שייך תשלומין מצד דרחמי נינהו.

ובשו"ע אדה"ז שם סעי' ט"ו כתב וז"ל: טעה ולא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים ושכח יעלה ויבא בב', צריך לחזור ולהתפלל, אעפ"י שהוא לתשלומי ערבית ובערבית אין חוזרין בשביל הזכרת ר"ח מפני שאין קידוש החודש בלילה, אבל עכשיו שמתפלל אותה ביום צריך לחזור ולהתפלל עכ"ל, ולפי אופן הא' מובן החידוש שבזה, דהו"א כיון שתפלתו הב' היא תפלת ערבית וכלשון אדה"ז "עכשיו שמתפלל אותה ביום" אי"צ לחזור להתפלל, קמ"ל דמ"מ דכיון שמתפלל ערבית ביום צריך לחזור משום יום.

(ועי' מרדכי שם ר"פ תפלת השחר שכתב וז"ל: תפלת השחר, עבר יומו ובטל קרבנו וגמר לה (תמורה י"ד) מזבח ונסכים דבר יום ביומו עכ"ל, ובהגהות מעשה אילפס שם על המרדכי כתב שבא לפרש לשון הש"ס עבר זמנו כו' אף דלמסקנא לא מסקינן הכי וכה"ג נמצא כמה פעמים במרדכי שבא לפרש אף דלא פסק הכי עיי"ש, ולפי הנ"ל אין צריך לזה כי י"ל דבאמת קיימ"ל הכי דאמרינן עבר יומו לגבי תשלומין של מנחה, והתשלומין הוא כנ"ל כאופן הב').

הטעם שמתפלל ערבית שתים בשבת של שבת ושל מוצ"ש של חול

ובברכות שם בע"ב איתא ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל ערבית שתים של שבת, טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית שתים של חול, ולכאורה יש להוכיח מזה כנ"ל דתשלומי מנחה בערבית הוא ב' תפלות ערבית, ולכן מתפלל ערבית שתים של שבת ולא א' מהן של חול במקום תפלת מנחה שהחסיר, וכ"כ בהדיא בתשובות מהרי"ל סי' נ"ו בא"ד וז"ל: דמי שלא התפלל בשבת במנחה דמתפלל במוצאי שבת ב' של חול וכו' התם טעמא, מנחה עברה ותפלת מנחה יש לה זמן קבוע, וכיון דזמן עבר ולא התפלל במוצאי שבת אלא לתשלומין, ושתי התפלות הם תפלת ערבית והאיך יתפלל של שבת, ודינו להבדיל בראשונה ושניה לתשלומין דודאי שעת מנחה ליתא דכבר עברה, וערבית אינה במוצאי שבת אלא של חול וכו' עכ"ל. וזהו כנ"ל.

אלא דבשטמ"ק שם כתב שלא כמהרי"ל וז"ל: טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל ערבית שתים של שבת, דכי היכי דלא אטרחוה בתפלת שבת הכי נמי לא אטרחוה בתשלומין, טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית שתים של חול דמחוייב הוא בכל הברכות בשבת נמי, ורבנן הוא דלא אטרחוה משום כבוד שבת, אבל כיון שעברה שבת חוזר לדינו עכ"ל, (וראה ברכות כא,א) דמבואר בדבריו דסב"ל דכשמתפלל מנחה בערבית ה"ז תפלת המנחה (כאופן הא') ולא כהמהרי"ל, והא דמתפלל ערבית שתים של שבת, הוא משום שלא אטרחוה גם בתפלה זו כיון שהוא בשבת, וכן במוצ"ש ה"ה מתפלל מנחה בתשלומין, והא דמתפלל של חול הוא משום שמעיקר הדין גם בשבת צ"ל כן אלא דמשום כבוד שבת לא אטרחוה, אבל כאן במוצ"ש חוזר לדינו, וכ"כ הטור סי' תכ"ב, וכן משמע בדעת הרא"ש בפרק ערבי פסחים סי' ז' עיי"ש.

ולפי הנ"ל אפשר לומר שהשטמ"ק וכו' סב"ל כדעת המאירי הנ"ל שפי' כוונת ריו"ח דגם בערבית לא אמרינן עבר זמנו כו' כיון שכן הוא בהקרבנות שאברים וכו' של יום מתעכלים בלילה, ולכן סב"ל דגם תשלומי מנחה בערבית הוא תפלת מנחה.

אין לו שהות להתפלל ב' תפלות או מוסף או מנחה

ועי' מג"א סי' רפ"ו סוף סק"ג שכתב וז"ל: ונ"ל דאם הוא סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן (מוסף ומנחה) יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית עי' סי' ק"ח עכ"ל, ובמחצית השקל שם הביא שהצל"ח ברכות כתב ע"ז שנעלם מהמג"א דברי הירושלמי (מובא ברא"ש ברכות שם פ"ד סי' ח') שמבואר שם להיפך, דבאין שהות פשוט יותר דמנחה קודמת, וכן הקשה עליו אדה"ז בקונטרס אחרון שם סוף אות א' דתדיר עדיף אף לדחות לגמרי עיי"ש, ועי' בהגהות רע"א שמיישב המג"א מהירושלמי ומסיק כהמג"א.

ולכאורה יש להוסיף בזה לפי הנ"ל, דאי נימא דתשלומי מנחה במעריב אינה תפלת מנחה אלא תפלת ערבית, ודאי יתפלל מנחה ולא מוסף, דאם יתפלל מוסף הרי הוא מפסיד תפלת המנחה, דהתשלומין הוא תפלה של ערבית, וכפי שנת' שכן נקטינן להלכה, אבל אי נימא דגם בתשלומין ה"ה תפלת מנחה, י"ל כהמג"א שיתפלל של מוסף כיון דתפלת המנחה יתפלל אח"כ (וראה תהלה לדוד סי' ק"ח אות ז-ח), וראה גם בס' מאור ישראל ברכות כו,ב, (בד"ה ואם הבדיל) שהביא ספיקת הצל"ח במי שנאנס ולא התפלל שחרית ונזכר בסוף היום ואין לו שהות אלא להתפלל תפלה אחת אם יתפלל מנחה בזמנה שהיא חובת השעה ותפלת שחרית תדחה לגמרי, או דילמא טוב יותר שיתפלל תשלומי שחרית שזמנה עובר לגמרי שאין לו תשלומין אח"כ ותפלת המנחה ישלים לערב עם תפלת ערבית, והאריך בזה מכמה מקומות וראה בזה גם בס' ברכת אהרן מאמר ר"ג, וגם זה יש לקשר לפי הנ"ל אם בתשלומי מנחה בערבית מתפלל תפלת מנחה או מעריב, ויש לעיין בכל זה עוד מכמה מקומות ואין הזמן גרמא.

עיקר מצות התפלה בקשת צרכיו

וראה הערות וביאורים גליון תקס"ו ע' 11, דלכאורה יל"ע מהמבואר בלקו"ש חכ"ב ע' 117 הערה 34 שכתב דלדעת הרמב"ם עיקר מצות התפלה הוא בקשת צרכיו (וזהו כמבואר בהשיחה כאן), אבל מביא שם דאדה"ז כתב (סי' קפ"ה סו"ס ב') דסידור שבחיו של מקום זהו עיקר מצות התפלה עיי"ש, דלכאורה איך זה מתאים להמבואר כאן בהשיחה דלהלכה עיקר מצות התפלה היא בקשת צרכיו ויל"ע. (וראה הערות וביאורים גליון קפ"א אות ט"ו).

ועכ"פ אולי יש לבאר בזה דעת המאירי הנ"ל, דנקט דגם להלכה יש בענין התפלה הא שהלילה הולך אחר היום כנ"ל, וי"ל משום דסב"ל דסידור שבחו של מקום והעבודה שבלב שבתפלה הוא עיקר במצוות בתפלה והוה כקרבנות גם להלכה.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות